ת"א 14877-11-09

תקציר

התובע, ניצול שואה שאינו דובר או קורא עברית, אנגלית או גרמנית שוטפת, תבע את הנתבעים בגין מצג שווא של תנאי ההלוואה. ההלוואה נועדה לתשלום דמי ביטוח מגולמים מראש כדי להצטרף לתוכנית פנסיה גרמנית. נאשמים 3 ו-4 הינם בבעלותו של נאשם 1, אשר הקים גם את נאשם 2. התובעת טענה כי הנתבעים רימו אותה לחתום על מסמכי הלוואה בתואנות שווא וגנבו את כספה באמצעות גביית עמלות וריביות מופרזות. היא דרשה פיצוי בסך 4,904,372 שקל. הנתבעים טענו כי הם לא פגעו בתובעת אלא דווקא היטיבו עמה, שכן היא קיבלה פנסיה חודשית ללא כל השקעה כספית. עוד נטען, כי הוצעה לתובעת הלוואה לטווח קצר אך היא דחתה אותה, וכי היא הייתה מודעת לכל פרטי העסקה. בית המשפט פסק לטובת התובעת, וקיבל את טענתה כי הנתבעים רימו אותה בנוגע לאפשרות של הלוואה לטווח קצר והסתירו את טיבה האמיתי של ההלוואה ארוכת הטווח עליה חתמה בסופו של דבר. בית המשפט הורה לנתבעים לשלם לתובע סך של 991,973 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית. סכום זה ייצג חיובים שנגבו שלא כדין עבור ביטוח חיים שלא נרכש בפועל, בתוספת ריבית. כמו כן חויבו הנתבעים בהוצאות המשפט של התובעת, בסך 200,000 ₪. בנוסף, דחה בית המשפט את הודעת הצד השלישי שנשלחה לבנו של התובע, שכן עילת התביעה המקובלת לא הצדיקה את הכללתו בתביעה.