ע"פ 7412/02

תקציר

בית המשפט העליון דחה ערעור על החלטת שופט בהליך מעצר, כי ראוי יותר שעניינו של המערער יידון בפני שופט אחר בשל חשיפתו הקודמת של השופט לחומר חקירה. בית המשפט קבע כי ההחלטה אינה החלטת פסילה, ולכן סעיף 77א לחוק בתי המשפט, המאפשר ערעור על החלטת שופט בעניין פסילה, אינו חל. השופטת לא פסלה את עצמה ורק קבעה ששופט אחר ידון בתיק; לא הייתה החלטה רשמית של הפאנל. בית המשפט הדגיש כי זכות הערעור נובעת מהוראות חוק מפורשות, שלא היו ישימות במקרה זה. ההחלטה מציינת את אופיים הייחודי של הליכי המעצר, אך מסקנת היא כי חלים העקרונות הכלליים המבטיחים את כבוד האדם ואת ההגנה על זכויות האזרח. הוא מבהיר את לוח הזמנים לערעור על החלטות על פסילה במעצר, וקובע כי ניתן להגיש ערר עד לקבלת החלטה סופית, או עד לקביעת הוועדה. החלטת בית המשפט מחזקת את חשיבותה של זכות הערעור, במיוחד כאשר זכויות יסוד מונחות על כף המאזניים, אך קובעת כי במקרה זה לא היה בסיס משפטי לערעור, שכן מדובר בחקירה מנהלית טרם קביעת הרכב השיפוטי.