ת"ע 23691-09-20

תקציר

מדובר בשתי אחיות שהן בנותיה של אישה שנפטרה. המנוחה הותירה אחריה שלוש צוואות. הצוואה הראשונה, משנת 2015, חילקה את עיזבונה שווה בשווה בין שתי הבנות. הצוואות השנייה והשלישית, משנת 2017 ולשנת 2018 בהתאמה, הורישה את כל העיזבון לבת הנתבעת, שטיפלה באמם, ואילו הבת התובעת תקבל רק 100 ₪. התובעת עתרה לבטל את צו הצוואה השלישית ולערוך במקומה את הצוואה הראשונה, בטענה כי שתי הצוואות האחרונות פסולות בשל השפעה מופרזת והטעיה של הנתבעת. הנתבע טען כי הצוואות תקפות ויש לקיימן, וביקש מבית המשפט לדון בבקשה לביצוע הצוואה השנייה במקום זאת אם השלישית תבוטל. לאחר שמיעת העדויות ובחינת הראיות, העדיף בית המשפט את גרסת התובע לאירועים. נמצא כי המנוח היה תלוי בנאשם, הן פיזית והן נפשית, וחי בתנאים מבודדים. הנתבע הפעיל לחץ והשפעה על המנוח לערוך את שתי הצוואות האחרונות. בית המשפט מצא סתירות וסתירות גם בעדויות הנתבע, בעוד שעדויות התובע היו אמינות ועקביות. זאת ועוד, ההליכים הקודמים בעניינה של המנוחה, לרבות צו הגנה נגד הנתבעת ובקשה למינוי אפוטרופוס חיצוני עבורה, תמכו בגרסת התובעת. נסיבות עשיית הצוואות, לרבות בידודו של המנוח ותלותו בנתבע, הצביעו על השפעה בלתי הוגנת. לפיכך ביטל בית המשפט את צו קיום הצוואה של הצוואה השלישית, התיר את קיום הצוואה הראשונה ודחה את הבקשות לביצוע הצוואה השנייה והשלישית. בנוסף, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע 60,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.