עת"מ 10136-10-22

תקציר

השופט דחה את כל העתירות נגד החלטת הוועדה הארצית לתכנון ובנייה על היקף התוכנית מכמה טעמים. ראשית, מרבית העתירות לא כללו את כל המשיבים הנדרשים, כגון צדדים העלולים להיפגע מקבלת העתירה, שהיא פגם יסודי המצדיק דחייה. שנית, בית המשפט הדגיש כי הוא אינו משמש "מוסד תכנוני-על" ולא יבחן את תבונתן של החלטות תכנוניות ולא יתערב בשיקול דעתו של גוף התכנון, כל עוד הוא פועל במסגרת סמכותו ומבוסס על שיקולים ענייניים. השופטת הסכימה עם עמדתם העקרונית של המשיבים בדבר עדכון בעלי הזכויות במקרקעין וגיבוש טבלאות הקצאה בלוחות הזמנים שנקבעו, והעותרים לא הצליחו לבסס אי חוקיות כלשהי בהליך קבלת ההחלטות. עוד קבע בית המשפט כי ההחלטות התכנוניות הנוגעות להיקפה של התכנית ולהקצאת הקרקע היו סבירות והתבססו על שיקולים תכנוניים לגיטימיים, וטיעוני העותרים לגישות תכנוניות חלופיות אינן מצדיקות התערבות. יתר על כן, השופט הדגיש כי קביעת גבולותיה של תכנית מצויה בתחום סמכותם של גופי התכנון, והתערבותו של בית המשפט מוגבלת למקרים חריגים של חוסר סבירות קיצוני, שלא היו קיימים במקרים אלה. השופטת התייחסה גם לטענות ספציפיות שהועלו בכל עתירה ומצאה כי הן אינן משכנעות, כגון טענות לאפליה, שרטוטי חלוקה לא חתומים ופיצוי למחוברים. לבסוף, חלק מהעתירות נדחו גם משום שהוגשו מעבר למועד האחרון ללא בקשה להארכה. בעקבות זאת הורה השופט על מחיקת כל העתירות ופסק למשיבים הוצאות בסך 5,000 ₪ בכל תיק, בסך כולל של 45,000 ₪.