בג"צ 60/83

תקציר

בג"ץ פסק בתיק של עותר שהורשע בעבירה פלילית ונגזרו עליו 24 חודשי מאסר בפועל, וכן קנס של 2,500 שקל או חמישה חודשי מאסר כחלופה לכך. הוצא צו מעצר בגין אי תשלום הקנס, מה שהוביל למאסרו של העותר למשך חמישה חודשים. בעודו במאסר, הצליח העותר לשלם את הקנס בתוספת ריבית. עם זאת, שירות בתי הסוהר עמד על כך שהעותר כבר ריצה את חמשת חודשי המאסר בגין אי תשלום וסירב להפחית את עונשו הכולל. העותר ביקש מבית המשפט הגבוה לצדק לפסוק את חמשת החודשים מעונשו, אך בית המשפט דחה את הבקשה. פסק הדין התבסס על סעיפים 46 ו-71 לחוק העונשין, הקובעים כי מי שנידון הן לקנס והן למאסר, שאינו משלם את הקנס מיד, חייב לרצות תחילה מאסר בגין הקנס. כוונת החוק היא לגרום לתשלום קנסות ולשמור על מדיניות עקבית. למרות שבית המשפט הזדהה עם מצבו של העותר, הוא הדגיש את הצורך להקפיד על הוראות החוק הברורות, ששירות בתי הסוהר פעל לפיהן בצדק. משכך, נדחתה העתירה, אך המדינה חויבה להשיב לעותר את סכום הקנס והריבית ששולמו. השופט ד' לוין נתן את פסק הדין, אליו הצטרפו השופטים א' ברק וש' נתניהו.