דב"ע נו/162 - 0

תקציר

התיק סובב סביב ערעורה של אלמנה לקבלת קצבת זקנה. המערערת, תושבת ישראל, עברה להתגורר ביהודה ושומרון בשנת 1975 וקיבלה קצבת נכות עד שמלאו לה 60 בשנת 1990. תביעתה הנוספת לקצבת זקנה נדחתה בנימוק שלא צברה תקופת זכאות כתושבת ישראל. בית הדין הארצי לעבודה קבע כי על המערערת, בהיותה תושבת חוץ, חלות תקנות שונות מאלו של תושבי ישראל, אשר חייבו אותה להשלים תקופת זכאות ולקבל קצבת נכות בטרם תביעת קצבת זקנה. בית המשפט אישר את דחיית תביעתה, שכן היא לא עמדה בתנאים אלה. יתר על כן, בית המשפט טען כי מחויבותה של ממשלת ישראל היא בראש ובראשונה כלפי אזרחיה ותושביה, בעוד שחובתה כלפי תושבי חוץ מוגבלת יותר, והתקנות הקיימות כבר מעניקות להם הטבות סוציאליות מסוימות. לפיכך, הדרישות השונות מתושבי ישראל ושאינם תושבי ישראל, לרבות המערערת, אינן מהוות אפליה. הערעור, שביקש לערער על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, נדחה, ופסק הדין המקורי נותר על כנו.