ת"א 37595-02-20

תקציר

פסק הדין מקבל את תביעתה של יעל לסעד הצהרתי לפיו הייתה לה זכות דיירות מוגנת בעת פטירת סבתה שרה, כהגדרתה בסעיף 20(ב) לחוק הגנת הדייר. טענה זו נתמכת בתצהירה של יעל, בדו"חות חוזרים המעידים על מגוריה עם שרה ובמסמכים נוספים שהגישה יעל. מנגד, יתר תביעות התובעים, לרבות תביעותיהם הכספיות לפיצויים הקשורים לבית המגורים, נדחות. בית המשפט מצא כי התובעים לא הביאו ראיות מספיקות לתמיכה בטענות אלה, כגון הוכחת בעלות או שווי זכות הדיירות המוגנת. בנוסף, קבע בית המשפט כי הסכם החכירה מעניק זכויות רק לבית המגורים ולא לקרקע הסובבת אותו, ודחה את תביעתה של יעל לזכויות על שטח גדול יותר. גם טענת התובעים בדבר היותו של בית המגורים מבנה מסוכן נדחתה, שכן לבית המשפט לא הייתה סמכות להכריז עליו כך, ויעל כבר הסכימה שלא להתגורר בו. לבסוף, חויב הנאשם עמידר לשלם ליעל הוצאות בסך 10,000 ₪ בתוך 30 יום. פסק דין זה ניתן בהעדר שני הצדדים ומייצג את מסקנות בית המשפט על סמך הטיעונים והראיות שהוצגו.