עפמ"ק 4736-02-22

תקציר

הכרעת הדין דנה בבקשתו של המערער למשפט חוזר על יסוד עבירת קנס, אשר לדעתו של השופט נעדרת שקיפות ותשתית עובדתית ברורה. המערער סירב להסביר את הנימוקים לבקשתו ולא השיב להאשמות, דבר שאינו זכות מוחלטת בבחירת עבירות משפט. התנהגות זו, יחד עם החלטתו של המערער שלא להעיד, מחלישה את הגנתו. השופט מדגיש את פשטות ההליך בעבירות קנס ואת הסתבכויותיו המיותרות של המערער, לרבות ערעור על דחיית בקשתו לחומרי חקירה ועמידה על הופעתו של עד מטעם משרד התחבורה. חקירתם הנגדית של עדי התביעה התמקדה בשיטות עבודתם ולא הציגה גרסאות נגדיות או בעיות מהימנות. השופט מפנה לפסקי דין קודמים ומדגיש את מהימנות הרשומות האלקטרוניות, במיוחד כאשר המערער אינו מביא ראיות סותרות. באשר להיעדר רישיון רכב תקף, מתייחס השופט למושג "יסוד שלילי", כלומר היה על המערער להציג ראיות שיוכיחו אחרת. השופט מגיע למסקנה כי לא ניתנה למערער כל זכות להציג את הגנתו שלא הייתה לו, וערעורו נדחה. ההחלטה מתקבלת ללא צו הוצאות, ופסק הדין יישלח לשני הצדדים.