ע"פ 144/92

תקציר

עניינו של פסק הדין בערעור על פסק דין שהרשיע את המערער בין היתר בקשירת קשר לביצוע שוד. הטענה העיקרית שהועלתה בערעור היתה, כי האדם שהיה מעורב לכאורה בקשירת הקשר עם המערער זוכה מאוחר יותר מאותה אשמת שוד מחמת הספק, דבר שיש בו כדי לבטל את הרשעתו של המערער בקשירת קשר. בית המשפט העליון דחה את הערעור ואישר את ההרשעה. בית המשפט קבע כי בעוד שעבירת קשירת הקשר מחייבת מעורבות של שני אנשים לפחות, זיכויו של קושר קשר אחד אינו מוביל אוטומטית לזיכויו של האחר. בית המשפט הסביר כי ההרשעה בקשירת קשר יכולה לעמוד גם אם השותף אינו ידוע או לא הורשע, כל עוד אין סתירה בין שני פסקי הדין. במקרה דנן, מאחר שזיכויו של השותף היה מחמת ספק ולא שלל את קיומה של קשירת הקשר, אין בכך כדי לסתור את הרשעתו של המערער. בנוסף, הזכיר בית המשפט את הודאתו של המערער וראיות נוספות התומכות בהרשעה, תוך שהוא מציין גם כי הטענות בדבר התנהגות בלתי הולמת של שוטרים ובעיות בריאותיות של המערער במהלך חקירתו אינן עילה מספקת לביטול הכרעת הדין, מה גם שההרשעה לא התבססה על הודאתו של המערער. לשופט שמגר, שכתב את דעת הרוב, הצטרפו השופטים גולדברג וחשין.