ת"א 23725-03-19

תקציר

פסק הדין דוחה את תביעת התובע על הסף בהתבסס על מספר עקרונות משפטיים. ראשית, השופט קובע כי התביעה נמחקת בשל עילת השתק והשתק חברה כתוצאה מפסק דין קודם בעתירה מנהלית. השופט קובע כי העתירה המנהלית והתביעה הנוכחית חולקות נימוקים זהים, למרות הבדלים בתיאוריות משפטיות ובסעדים המבוקשים. לתובע הייתה הזדמנות להעלות את טענת הריבית דריבית בעתירה המנהלית, אך לא עשה כן. לפיכך, לא ניתן להצדיק את היעדר השתק העילה. שנית, השופט דן בתובענה הייצוגית (עניין דדיה), שיש בה פסק דין המהווה מעשה של בית המשפט. פרשת דדיה חלה על התקופה שבין ספטמבר 2009 לדצמבר 2020 וכוללת את התובע כחבר בקבוצת התובענה הייצוגית. טענות התובע כי יש להוציאו מקבוצת דדיה משום ששילם את החיובים הבלתי חוקיים לאחר פסק הדין הראשוני בשנת 2015 נדחות. השופטת מדגישה כי הגדרת הקבוצה התפתחה עם הזמן וכי התובע יכול היה להגיש בקשה ליציאה מהקבוצה לאחר פסק הדין האחרון בפברואר 2021 אך לא עשה זאת. לפיכך, השופט מחליט כי התביעה לתקופה שמספטמבר 2009 ואילך נדחית מאחר שהיא מכוסה בפרשת דדיה ונחשבת למעשה של בית המשפט. ביתר התקופות מסיקה השופטת כי יש לדחות את התביעה גם משום שהתובע לא הוכיח את הנימוקים לתביעתו, נוכח קיומם של מעשי בית המשפט הן בעתירה המנהלית והן בפרשת דדיה. הנתבע פוסק הוצאות משפט בסך 6,000 ₪, והתובע נדרש לשלם סכום זה תוך 30 יום. פסק הדין מעניק זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז לוד בתוך 60 יום.