ע"פ 4533/23

תקציר

להלן ניתוח משפטי של פסק הדין, המתמקד בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס אך ורק על הנתונים שסופקו: **ניתוח משפטי של פסק דין ע"פ 4533/23 וע"פ 4547/23** **הקדמה:** פסק דין זה עוסק בערעורים הדדיים שהוגשו לבית המשפט העליון על גזר דין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד. הערעורים נוגעים לעונש שהוטל על אסלם גבארה (להלן: "המשיב") שהורשע, על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של ניסיון רצח בצוותא, נשיאת נשק ותחמושת בצוותא, וירי מנשק חם בצוותא. המדינה ערערה על קולת העונש, בעוד המשיב ערער על גובה הפיצוי שהוטל עליו. **עובדות הרקע:** הפרשה מתרחשת על רקע סכסוך אלים בין משפחת המשיב למשפחתו של אדם בשם מ', שבמהלכו נרצח בן משפחתו של מ'. ביום 12.2.2021, סמוך לשעה 22:00, אמור היה להתקיים מפגש בין ועדת סולחה לנציגי משפחתו של מ' בניסיון להשכין שלום. בסמוך לאותו מועד, בשעה 21:30, ישב מ' ברכבו. המשיב, יחד עם אדם נוסף, נהגו ברכב אחר, וביקשו מהנהג, עלי סלימאן, לבצע סיבוב פרסה ולעצור בסמוך לרכבו של מ'. בשלב זה, המשיב והאדם הנוסף ירדו מהרכב, כשבידיהם אקדחים שלופים. המשיב ירה באוויר, והאדם הנוסף ירה מספר יריות. לאחר מכן, המשיב ירה לעבר חזית רכבו של מ', והאדם הנוסף ירה 4-5 יריות נוספות לעבר ראשו של מ', אשר הצליח להתגונן באמצעות ידיו. מ' נפגע באופן קשה, נזקק לטיפול רפואי, נותר עם פגיעות פיזיות ונפשיות קשות, שקטעו את מסלול חייו התקין והפכו אותו לנכה. **החלטת בית המשפט המחוזי:** בית המשפט המחוזי הרשיע את המשיב בעבירות שפורטו, והטיל עליו 13 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי בסך 230,000 ש"ח לנפגע העבירה. **הערעורים בבית המשפט העליון:** 1. **ערעור המדינה (ע"פ 4533/23):** המדינה ערערה על קולת העונש, בטענה כי 13 שנות מאסר אינן מהוות מענה ראוי לחומרת העבירות. 2. **ערעור המשיב (ע"פ 4547/23):** המשיב ערער על גובה הפיצוי. **הכרעת בית המשפט העליון:** * **חומרת העבירות:** השופט שטיין הדגיש את חומרת הפרשה, "עד-כדי-מזעזעת", ואת הקלות שבה ניתן ללחוץ על ההדק. הוא פירט את הפגיעות הקשות שנגרמו למ' כתוצאה מהירי, והדגיש כי עונש המאסר שהוטל על המשיב אינו עונש מחמיר אלא עונש מקל. * **התייחסות להסדר הטיעון:** עיקר הדיון נסב סביב השאלה האם עונש המאסר של 13 השנים מקל עם המשיב באופן חריג ומתחייב התערבות. בית המשפט הדגיש כי העונש הוטל במסגרת הסדר טיעון, אשר למרות שלא כלל הסכמה עונשית, כלל הקלה מסוימת בהשוואה לכתב האישום המקורי. * **תיקון כתב האישום:** בית המשפט ציין כי כתב האישום תוקן באופן ש"החליש, ברמה העובדתית (אם כי לא משפטית) את הזיקה בין הירי שבוצע על ידי גבארה לבין הירי שביצע האחר, שכאמור פגע בגופו של מ'". התביעה עצמה ראתה בתיקון זה "תיקון משמעותי", וגם בית המשפט המחוזי ציין כי "כתב האישום ... תוקן באופן ממשי לקולא". * **השפעת התיקון על העונש:** בית המשפט העליון קבע כי נתון זה (תיקון כתב האישום) "לא יכול שלא להיזקף לזכותו של גבארה", וכי הוא "מקרב את עונש המאסר שראוי היה להשית עליו לאמצע המתחם שקבע בית המשפט המחוזי". * **טווח הענישה:** השופט שטיין העריך כי העונש הראוי לאדם שירה בכיוון ראשו של מ' (האחר) היה צריך לעמוד על 18-19 שנות מאסר. לגבי המשיב, בהינתן שותפותו המלאה בניסיון הרצח, אך העובדה שלא ירה ישירות בגופו של מ', העריך כי העונש הראוי היה צריך לעמוד בטווח של 15-16 שנים. הערכה זו כללה גם את העבירות הנלוות. * **מתחם הענישה שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי:** בית המשפט המחוזי קבע מתחם ענישה של 12-17 שנות מאסר. נקודת האמצע של מתחם זה היא 14.5 שנים. * **הכרעה בערעורים:** * **ערעור המדינה:** בית המשפט דחה את ערעור המדינה. הוא קבע כי למרות שעונש המאסר של 13 השנים אכן מקל, הוא אינו מקל "הקלה חריגה שקוראת להתערבותנו". הוא הדגיש כי עונש זה נמצא קרוב לנקודת האמצע של המתחם שנקבע, וכי לא נמצאה בגזר הדין "חריגה רבתי ממדיניות הענישה הנוהגת". בנוסף, בית המשפט התייחס לכלל בדבר "אי-מיצוי הדין בערכאת הערעור", המגביל את יכולתו להחמיר את העונש. * **ערעור המשיב:** המשיב חזר בו מערעורו על גובה הפיצוי, ועל כן ערעור זה נדחה למעשה. **עקרונות משפטיים וחידושים:** 1. **משקלו של הסדר טיעון והשפעתו על גובה העונש:** פסק הדין מדגים בבירור כיצד הסדר טיעון, גם ללא הסכמה עונשית, יכול להשפיע על הערכת חומרת העונש. התיקון בכתב האישום, שהגדיר את תפקידו של המשיב באופן שונה, אף שהעבירה הבסיסית נותרה זהה, נלקח בחשבון באופן משמעותי בהערכת בית המשפט העליון את העונש שהוטל. הדבר מלמד על הזהירות הנדרשת בהערכת חומרת דין והאפשרות להתחשב בהקלות שניתנו במסגרת הליכי משפט, גם אם לא מדובר בהסכמה עונשית מלאה. 2. **איזון בין חומרת העבירה לנסיבותיה:** בית המשפט העליון איזן בין חומרת עבירת ניסיון הרצח והנזקים הקשים שנגרמו לנפגע, לבין נסיבות ביצוע העבירה, ובפרט התיקון בכתב האישום שהוביל להקלה מסוימת. האיזון הביא להחלטה לדחות את ערעור המדינה, על אף שהעונש נחשב כמקל. 3. **מתחם ענישה ונקודת האמצע:** פסק הדין מחדד את החשיבות של מתחם הענישה שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי. כאשר העונש שהוטל נמצא בטווח סביר של המתחם, ובפרט קרוב לנקודת האמצע, תתקשה ערכאת הערעור להתערב בו, אלא אם קיימת חריגה קיצונית. 4. **כלל אי-מיצוי הדין בערכאת הערעור:** ההתייחסות לכלל זה מדגישה את המגבלות של בית המשפט העליון בהחמרת עונש, גם כאשר הדבר נראה מוצדק על פניו, במקרים בהם הדיון מתמקד בערעור על קולת העונש ולא על חומרתו. 5. **התמודדות עם אלימות קשה ושימוש בנשק חם:** למרות שהתוצאה הסופית היא דחיית ערעור המדינה, בית המשפט מביע את עמדתו הנחרצת נגד אלימות קשה ושימוש בנשק חם ("נכונים ליטול את חלקנו במלחמה באלימות קשה ובשימוש אכזרי בנשק חם"), אך מציין כי הכללים המשפטיים מונעים מהם להושיע במקרה הספציפי. **סיכום:** פסק הדין בעניין גבארה מדגים יישום מורכב של עקרונות דיני עונשין, תוך שקלול חומרת העבירות, השפעת הסדרי טיעון, מתחמי ענישה, וכללי ערעור. על אף ההכרה בחומרת הפרשה והפגיעות הקשות, בית המשפט העליון אינו מתערב בעונש שנגזר, נוכח התיקון בכתב האישום והעובדה שהעונש אינו חורג באופן קיצוני ממדיניות הענישה הנוהגת.