ת"א 8232-04-14

תקציר

זהו מקרה של סכסוך רכוש. התובע, סוהיל, טען כי רכש חלקת אדמה מעלי סועאד ולכן הנתבעים, בהיותם יורשיו של עלי סועאד ורוכש נוסף שבא אחריו, אמיר, צריכים להכיר בבעלותו. הראיות הראו כי אכן היה הסכם רכישה בין סוהיל לבין המנוח עלי סועאד. גם יורשיו של האחרון הודו בכך ואישרו כי סוהיל שילם את מלוא התמורה. עם זאת, הם טענו כי לא קראו את תוכן המסמך עליו חתמו. בית המשפט לא קיבל טענה זו, וקבע כי חזקה על החותמים על מסמך כתוב כי הם מבינים ומודעים להשלכות חתימתם. עוד נמצא כי סוהיל פעל בתום לב. הוא השאיר את הטיפול ברישום לעורך דינו ואף החתים את היורשים על מסמך הצהרה. יתר על כן, רישום הערת אזהרה לא התאפשר עד להעברת הזכויות בקרקע על שמו של עלי סועאד, דבר שקרה רק בשנת 2005. זמן קצר לאחר מכן נכתבה הערת אזהרה לטובתו של אמיר. באשר לאמיר, בית המשפט מצא כי הוא פעל בתום לב ושילם את התמורה בגין הרכישה. העדה היחידה שטענה אחרת הייתה מאריסט, שעדותה הייתה רצופה סתירות וספקות. מצד שני, עדותו של אמיר הייתה קבועה וקוהרנטית. בנוסף, הבדיקה הביטחונית שהוחזרה למאריסאט העלתה כי אמיר שילם לפחות חלק ניכר מהתמורה. לסיכום, קבע השופט כי הסכם המכר הראשון בין סוהיל לעלי סועאד תקף ומחייב את יורשיו של האחרון. עם זאת, הסכם המכר השני בין היורשים לאמיר קיבל קדימות על פני הראשון, שכן אמיר רכש את הקרקע בתום לב ובתמורה יקרת ערך, והזכויות נרשמו על שמו בשנת 2008. לפיכך נדחתה תביעתו של סוהיל נגד אמיר. סוהיל קיבל סעד מפוצל נגד יורשיו של עלי סועאד, שאפשר לו להגיש נגדם תביעה כספית. הם חויבו לשלם לו 25 אלף שקל הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, ואילו סוהיל חויב לשלם לאמיר סכום זהה בהוצאות משפט.