ע"א 3030/02

תקציר

הערעור מתייחס להכרעה בתביעתו של המערער לפיצויים לפי חוק הנכות (תגמולים ושיקום) בגין מחלת סוכרת נעורים, שנגרמה לטענתו עקב שירותו הצבאי. המשיב, פקיד התגמולים, דחה את בקשת המערער, והוביל את האחרון להגיש ערר לוועדת הערר. הוועדה דחתה את הערעור, מה שגרם למערער לפנות לבית המשפט המחוזי בתל אביב. החלטת הוועדה התבססה על שלוש טענות עיקריות: המומחה הרפואי מטעם המערערת לא קבע קשר ברור בין גורמי הלחץ של השירות הצבאי לבין התפרצות המחלה; לא נמצאה הוכחה לקרבה זמנית בין האירועים המלחיצים לבין התפרצות המחלה; והוועדה לא השתכנעה מתיאורו של המערער את האירועים הקשים ואת השפעתם עליו. המערער טען כי טענותיו בדבר הלחץ שנגרם עקב שירותו נכונות וראוי היה לקבלן, וכי הנסיבות הקשות של שירותו מהוות הוכחה מספקת ללחץ ולמתח שחווה. יתר על כן, טען המערער כי תסמיני המחלה הופיעו מוקדם יותר מהאבחנה הרשמית, ולכן הייתה סמיכות מספקת לאירועים המלחיצים כדי לאשר קשר סיבתי. המשיב, לעומת זאת, הדגיש את גבולות הערר ואת קביעותיה העובדתיות של הוועדה, שתמכו בהחלטתה. בית המשפט קיבל את הערעור וקבע כי תצהירו של המערער, יחד עם נסיבות שירותו, מהווים ראיה מספקת ללחץ שחווה. בית המשפט מצא כי קביעתה של הוועדה באשר לעיתוי הופעת הסימפטומים הייתה מבוססת, וכי פרק הזמן של כחמישה חודשים בין סיום שירותו המבצעי של המערער לבין הופעת הסימפטומים היה קרוב דיו כדי לאשר קשר סיבתי. בית המשפט דחה גם את טענתה השלישית של הוועדה בנוגע לחוות דעת המומחה, שלא שללה לחץ נפשי כגורם למחלה. השופטים הגיעו למסקנה כי שירותו הצבאי של המערער היה הגורם למחלת הסוכרת שלו, וקיבלו את הערעור. המשיב חויב לכסות את הוצאות המערער ושכר טרחת עורך דין.