ע"א 5954/04

תקציר

בשני ערעורים על הוצאת צווי שומה במועד, קבע בית המשפט המחוזי, בראשות השופטת מרים מזרחי, כי צווים של פקיד השומה בטלים משום שלא ניתנו במסגרת הזמן הקבועה בחוק. ליבת הסוגיה נסובה סביב הפרשנות מתי נחשב פקיד השומה כמי ש"הפעיל את סמכויותיו" לפי סעיף 152 לפקודת מס הכנסה. בית המשפט המחוזי מצא כי אין די בקביעת מס בצו בכתב; יש להוציא את הצו משליטתו של נושא המשרה כדי שיהיה מחייב, תוך הדגשה כי ניתן לשנות צווים שלא הוצאו ולהסתכן בהזנת תאריך רטרואקטיבית, מה שיוביל למניפולציה פוטנציאלית. פרשנות זו חורגת מתקדים ישן יותר שנקבע בפרשת "באר", אשר בית המשפט המחוזי טען כי אינו מחייב. המערערת ערערה על כך, עמדה על חשיבות התקינות המינהלית וטענה כי מרגע שצו נכנס למערכת, יש לראות בו סופי. עם זאת, בית המשפט החליט לשנות את הפרשנות, וקבע כי אמות המידה המשפטיות המודרניות נותנות עדיפות להפחתת אי הוודאות של הנישומים והבטחת נראות מתן הצווים. במקרה של משה סמי התברר כי נפלה טעות בעובדות פרוצדורליות שהוסכמו קודם לכן; התחשבות בערעור לוועדת קבילות המרשמים האריכה את פרק הזמן למתן הצו, וכך התקבל הערעור. לעומת זאת, במקרה של איקפוד בע"מ, הצו הודפס באיחור, ולכן ערעורם התקבל, והתנגדותם התקבלה. בסופו של דבר, בית המשפט העדיף פרשנויות המיטיבות עם הנישום, והתיישר עם עקרונות של שקיפות ומינהל הוגן בדיני המס.