סע"ש 20132-09-16

תקציר

במקרה דנן, הנתבעת השנייה טענה כי התביעה נגדה אינה תקפה משום שלא התקיימו יחסי עובד-מעביד בינה לבין התובע, שהועסק באופן בלעדי על ידי הנתבעת הראשונה. התובעת, עובדת זרה מאריתריאה, טענה מנגד כי הדרישה לשחרור בערבות נעדרת תשתית משפטית או עובדתית ואינה מתחשבת באמות המידה המשפטיות המחייבות שחרור בערבות רק בתנאים ספציפיים, כגון הוכחת נזק פוטנציאלי מהתביעה או חוסר יכולת להחזיר הוצאות. בית המשפט הדגיש את חשיבותה של זכות הגישה החוקתית לערכאות, והדגיש כי חיוב תובע להפקיד ערבות צריך להיות אמצעי נדיר המיושם רק בנסיבות חריגות. בהקשר זה הסביר בית המשפט את הצורך באיזון בין זכותו של תובע לסעדים משפטיים לבין הגנת הנתבע מפני טענות חסרות בסיס. התובע לא הביא ראיות מקדמיות לביסוס תביעתו נגד הנתבעת השנייה, שכן היה קיים הסכם שתיאר את היעדר יחסי עובד-מעביד עמה. יתר על כן, התובע לא הוכיח כי הנתבע השני יוכל לקבל החזר הוצאות אם התביעה תידחה. נוכח היעדר ראיות ופוטנציאל ההשבה הורה בית המשפט לתובע להפקיד ערבות בסך 1,800 ₪ עד למועד שנקבע, שאם לא כן תידחה התביעה נגד הנתבע השני. עוד ציין בית המשפט כי התשלום היה מידתי ולא הגביל במהותו את גישתו של התובע להליכים משפטיים. אם התובע יבחר להסכים לסלק את הנתבע השני מהתביעה, תבוטל דרישת הערבות.