בר"ע 36685-10-16

תקציר

בפסק דין זה התייחס בית הדין לערעור בעניין פרשנות סעיף 48(2)(ז) לתקנות הנכות בעקבות פסק דין של בית המשפט העליון בעניין הנדרוג'ר. תחילה הוזמנו הצדדים לדון בשאלה האם יש לבחון את הבקשה לפי תקנה 82, ונקבע כי המשך הליך בדרך זו לא יפגע בזכויותיהם. בית הדין בחר לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות, והתייחס לערעור כאילו הוגש באופן פורמלי. לאחר עיון בטענות, הגיע בית הדין למסקנה כי יש לקבל את הערעור. הסוגיה המרכזית נסובה סביב השאלה האם קרע במיניסקוס, שאינו גורם לבעיה תפקודית, נחשב לנכות על פי התקנות. בית המשפט העליון הגיע בעבר למסקנה כי יש צורך בהגבלה תפקודית כדי שתנאי ייכנס לגדר תקנות אלה. צוין כי סעיף 48(2)(ז) דורש בבירור הגבלה תפקודית, כפי שבאה לידי ביטוי בתנייתו לגבי מצבים כמו ניתוח להסרת מניסקוס ללא הפרעות תפקודיות. כתוצאה מכך, על מנת שמקרה יהיה זכאי לפי תקנה זו, על המבוטח להוכיח נכות תפקודית בברך ולא רק קרע במיניסקוס. הבדיקה הקלינית שערכה הוועדה בעבר לא התייחסה לשאלה האם פגיעתו של המשיב גרמה למגבלה תפקודית כזו או שהיא שונה ממגבלות הפגיעה בסחוס. לפיכך, הוחזר התיק לוועדה על מנת לברר מהן המגבלות התפקודיות הנובעות מהפגיעה במיניסקוס ולברר האם קיימות מגבלות כלשהן בגין פגיעה בסחוס שונות מאלו שנגרמו כתוצאה מהנזק המניסקוס. לפיכך התקבל הערעור, כאשר כל צד אחראי להוצאותיו, וההחלטה גובשה רשמית ביום 24.4.2017.