ת"א 59468-03-14

תקציר

התובעת, מורה לערבית בת 35, נשואה ואם לשלושה קטינים, הייתה מעורבת בתאונת דרכים בה נסעה התהפך וגרם לה לחבלה גופנית. הנתבעת, מבטחת הרכב, הודתה באחריות לתאונה. התובעת אושפזה למשך שמונה ימים וקיבלה טיפול בגין חוסר תחושה וחולשה ברגל שמאל, כאבי גב ומתח נפשי. היא הוכרזה כבלתי כשירה לעבודה במשך שנה וחמישה חודשים. מומחים רפואיים שמונו על ידי בית המשפט קבעו כי התובע סובל מהפרעת דחק פוסט טראומטית וסובל מנכות נפשית זמנית בשיעור של 40% למשך שנתיים, ולאחר מכן נכות לצמיתות בשיעור של 20%. התובעת טענה כי יש לקבוע לה נכות רפואית בשיעור של 25% עם נכות תפקודית בשיעור של 50%. עם זאת, בית המשפט קיבל את טענת הנתבעת כי יש לקבוע את נכותו הרפואית של התובע בשיעור של 20%, שכן הנכות האורתופדית כבר נלקחה בחשבון בקביעת הנכות הנפשית. עוד קבע בית המשפט כי נכותה התפקודית של התובעת עולה על נכותה הרפואית וקבע לה 30%. בית המשפט חישב את הפסדי ההשתכרות של התובעת בעבר ובעתיד בהתבסס על נכותה התפקודית, הוצאותיה הרפואיות ונזקים אחרים, לרבות כאב וסבל. סך הנזקים שנפסקו לתובע הסתכמו בסך של 1,604,250 ₪, כולל שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט. פסק הדין היה לטובת התובעת, והנתבע חויב לפצות אותה בהתאם.