בד"מ 71/00

תקציר

פסק הדין מתייחס לשימוע משמעתי של עורך דין, שהואשם בהתנהגות מקצועית בלתי הולמת בטיפולו בהסכם גירושין ובהליכים שננקטו לאחר מכן מטעם לקוחותיו. המתלוננת, שהייתה האישה, טענה כי עורך הדין לא פעל למען האינטרסים שלה ובנאמנות ובמסירות הנדרשות, בכך שלא הגיש את הבקשה לגירושין בבית המשפט, ולא השיב לפניותיה. עורך הדין טען כי העיכוב נגרם בשל אי שיתוף פעולה של המתלונן, שלא סיפק לו את המסמכים הדרושים, וכי הוא פעל בחריצות ולא היה חייב להשיג את המסמכים בעצמו. דעת הרוב של ועדת המשמעת פסקה לטובת המתלונן, וקבעה כי עורך הדין לא פעל במיומנות ובנאמנות ובמסירות הנדרשות ללקוחו. נפסק כי היה על עורך הדין לעשות יותר על מנת להשיג את תעודת הנישואין הנדרשת ולהגיש את הבקשה לגירושין, ואי מתן מענה לפניות הלקוח מהווה עבירת משמעת. ההרכב הרשיע את עורך הדין בכל העבירות שיוחסו לו בתלונה, והטיל נזיפה, לצד דרישה לתשלום הוצאות משפט ללשכת עורכי הדין ולמתלונן. אחד מחברי הפאנל, עו"ד עופר נעמת חב"ד, חלק על חלקו והסכים כי יש להרשיע את עורך הדין בכך שלא השיב לפניות הלקוח, אך חלק על כך שהראיות תומכות בממצא של רשלנות מקצועית או חוסר נאמנות. לטענת חב"ד, התנהלותו של עורך הדין לא עלתה כדי עבירת משמעת, ויש לדחות את התלונה, למעט האישום באי מענה.