עמ"ה 138/08

תקציר

הערעור מתייחס לשני פסקי דין נגד ירון משריק. הראשון הוא ערעור על שומה לפי מיטב פסק דינה של המשיבה, רשות מס ערך מוסף, אשר הוסיפה להכנסות המערערת לשנת 2001 סכום של 543,072 ₪ בגין הכנסות ממכירת חשבוניות פיקטיביות. הערעור השני מתייחס להודעה המחייבת את המערערת לשלם כפל מס בסך 461,612 ₪ בגין הוצאת חשבוניות מס שלא כדין. הרקע לערעורים הוא הרשעתם של המערער ואחרים בתיק פלילי בעבירות מע"מ. המערער הורשע בניכוי מס תשומות ללא מסמך ונגזרו עליו 9 חודשי מאסר בפועל וקנס. בית המשפט הפלילי מצא כי המערערת הייתה "הרוח החיה" מאחורי החברה שהנפיקה את החשבוניות הפיקטיביות וקיבלה את התמורה ממכירתן. טענתו העיקרית של המערער בערעורים הנוכחיים היא כי אין לייחס לו את תקבולי הפעילות החשבונית הפיקטיבית, שכן הדבר לא הוכח בתיק הפלילי. עם זאת, בית המשפט דוחה טענה זו על סמך ממצאי בית המשפט הפלילי והראיות שהוצגו בערעור הנוכחי, מהם עולה כי המערער הקים את החברה, רשם אותה על שם אדם אחר ונהנה מהכנסות פעילות החשבונית הפיקטיבית. בית המשפט מדגיש כי המערערת, כמנהלת החשבונות של החברה, הייתה בעלת שליטה במידע אודות הכספים ולא הציגה כל הסבר משכנע למקום הימצאם. בית המשפט דוחה גם את טענת המערער כי השומה שרירותית, ומציין כי היא מבוססת על מסקנות סבירות העולות מן הראיות. השומה מחושבת על בסיס 27 חשבוניות שנתפסו, ובית המשפט מקבל את טענת המשיב כי סכום השומה עשוי להיות גבוה מההכנסה בפועל, שכן רק חלק מהחשבוניות הפיקטיביות שהוציאה החברה נתפסו. באשר להודעה על תשלום כפל מס, בית המשפט קובע כי סנקציה זו ראויה בהתחשב בתפקידו המרכזי של המערער בהוצאת החשבוניות הפיקטיביות ובטובתו האישית מהן. בית המשפט מדגיש כי תכליתה של הוראת כפל המס היא להרתיע יחידים כמו המערערת. חרף דחיית טענות המערערת, מתקן בית המשפט את חישוב השומה כך שינכה את השכר ששולם לדירקטור הנומינלי של החברה. אשר על כן, הערעורים נדחים, והמערערת מחויבת לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 15,000 ₪.