עת"מ 59393-03-14

תקציר

העותרים, אזרחי סודאן שהסתננו לישראל, ערערו על צווי השהייה שהוצאו להם מכוח החוק למניעת הסתננות, בטענה כי נשקפת סכנה לחייהם בסודן. המשיב, לעומת זאת, טען כי כוונת החוק היא לתת מענה לקשיים מעשיים בגירוש מסתננים ולא לחוסר אפשרות בשל מצבים מסכני חיים במדינת המוצא. בית המשפט בחן את תכלית החקיקה ומצא כי החוק נועד לספק צרכים בסיסיים תוך מניעת השתקעות מסתננים בישראל. היא הגיעה למסקנה כי הצבתם של העותרים במרכזי מגורים אינה עולה בקנה אחד עם תכלית החוק, שכן הם אינם יכולים לחזור לארץ מוצאם בשל סכנת חיים. בית המשפט, שפורש לאור המשפט הבינלאומי וערכים אנושיים, קבע כי המונח "קושי" בחוק מתייחס לקשיים מעשיים ולא לחוסר אפשרות מוחלט. לפיכך בוטלו צווי השהייה, שכן נשקפת סכנה לחיי העותרים בסודן, והחוק לא חל על עניינם. החלטה זו הדגישה כי אין להטיל צווי שהייה על אנשים הניצבים בפני סכנת חיים במולדתם, ללא קשר למעמדם כפליטים, ובכך להבטיח את ההגנה על זכותם החוקתית לחירות.