תמ"ש 2542-01-23

תקציר

פסק דין זה עוסק באישור הסכם בין בני זוג שמטרתו שלום בית או גירושין, אשר קיבל תוקף של פסק דין. הבעל התובע טען כי ההסכם נחתם שלא מרצון, תחת איום ועושק מצד אשתו הנתבעת, וכי לא הייתה לה כל כוונה לשלום בית אלא רק לשלול ממנו את רכושו. עוד טען התובע כי ההסכם אינו סביר וביקש מבית המשפט לקבוע הסכם מאוזן. הנתבע טען כי התובע הבין את ההסכם וחתם עליו ברצון כדי לנסות הזדמנות נוספת לשלום בית. בית המשפט בחן את טענות התובעת לגבי הנסיבות שהובילו לכריתת ההסכם, הליך האישור ותנאי ההסכם, ומצא כי טענות התובעת לא הוכחו. בית המשפט מצא כי התובע הבין את השלכות ההסכם וכי לא היה עושק, טעות או הטעיה מצד הנתבע. למרות שהתנהלות הצדדים לאחר ההסכם הצביעה על משבר גדול, בית המשפט שוכנע כי הנתבע הוא זה שהתכוון באמת ובתמים לנסות שלום בית, בעוד התובע לא התכוון לכך ואף המשיך את מערכת היחסים שלו עם אישה אחרת. בנוסף, בית המשפט מצא כי תנאי ההסכם אינם בלתי סבירים ואינם חורגים מהמקובל באופן בלתי סביר. התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו, ולפיכך תביעתו נדחתה. התובע חויב לשלם לנתבעת הוצאות בסך של 35,000 ₪ בגין ניהול ההליך כולו.