ו"ע 64297-01-20

תקציר

פסק דין מקיף זה מתווה את ערעורו של ניצול שואה לקבלת פיצוי כספי נוסף ומועד מוקדם יותר לתחילת ההטבות שלו. המערער, שהוכר כנכה ב-100% בשל תנאים שיוחסו לרדיפות הנאצים, ביקש להגדיל את קצבתו ב-30% וביקש להקדים את מועד התחילה בשנה. החלטת בית המשפט צידדה במשיב, והסבירה את המסגרת המשפטית לפיצוי קורבנות רדיפות הנאצים ואת התחשיבים המשמשים להגדלת התגמול. הם הדגישו כי החוק מחייב ניכוי מתקרת הפנסיה המרבית בגין הכנסה נוספת, לרבות מלוא שווי קצבת הזקנה, וכי יש לחשב את התשלום המוגדל מתוך הפיצוי ששולם בפועל, ולא מקסימום תיאורטי. באשר למועד התחילה, קבע בית המשפט כי החלטת המשיב לשלם תגמולים ממועד הבקשה הראשונית הייתה נדיבה, וכי אין הצדקה למועד מוקדם יותר על סמך הראיות שהוצגו. השופט התייחס גם למספר פסקי דין קודמים הנוגעים לפרשנות "ראיות חדשות" ולהחלת סעיף 18 לחוק נכים מרדיפות הנאצים, ובסופו של דבר דחה את הערעור כולו. פסק דין זה, תוך הדגשת כוונות הרווחה החברתיות העומדות מאחורי החוק, מדגיש את מחויבותו של בית המשפט למדיניות אחידה ושוויונית כלפי ניצולי השואה תוך פרשנות החוק לטובת המשיב.