ע"א 5143/90

תקציר

פסק הדין מתייחס להסכם שכירות לנכס בירושלים. השוכר, שלושה, וחברתו נתי, ערערו על פסק דין לטובת בעל הבית, עובד, וביקשו הצהרה כי אינם חייבים דמי שכירות לעובד וכי הם זכאים להחזר. עובד, מצדו, תבע את שלושה ואת החברה שלו על פינוי ושכר דירה שלא שולם. בית המשפט פסק לטובת שלושה ונתי ברוב הסעיפים. נקבע כי שלושה הוליך שולל שולל על ידי עובד לחתום על הסכמי הארכה בדמי שכירות גבוהים יותר ממה שהוסכם במקור. הסכם השכירות הראשוני העניק לשלושה אופציה להאריך לשלוש שנים בדמי שכירות שנקבעו לפי האינפלציה בארה"ב נכון לספטמבר 1980. עובד הציג מצג שווא של דמי השכירות בהסכמי ההארכה כמחושבים לפי סעיף זה, כשלמעשה זה לא היה. מאחר שלשלושה לא הייתה סיבה לשלם דמי שכירות גבוהים יותר והוא לא הסכים לכך, ביטל בית המשפט חלק זה של הסכמי ההארכה. לשלושה נמצא הסכם שכירות תקף עם עובד ונתי הוכר כשוכר. עם זאת, הסכם ההארכה השני נמצא כחוזה חדש, שאינו קשור להסכמים הקודמים. ההסכם נחתם לתקופה החורגת מתקופת האופציה והיה כרוך במו"מ על שכר הדירה, מה שמעיד על הסכם חדש. לפיכך, יש לחשב את דמי השכירות לתקופה שמספטמבר 1983 ואילך לפי הסכום הנקוב בהסכם הארכה שני זה. התיק הוחזר לבית המשפט המחוזי לצורך חישוב מחדש של דמי השכירות והשלמת פסק הדין על בסיס העקרונות שהותוו בפסק הדין. עוד נקבע בהחלטה כי אף אחד מהצדדים לא יקבל הוצאות.