ת"א 23223-04-19

תקציר

במחלוקת על בעלות על חלקת קרקע, פסק בית המשפט לטובת התובעת, שרכשה את הקרקע ישירות מהמוכרים, וקבע כי הסכם נאמנות שנחתם על ידי התובעת בשם הנתבעת אינו תקף. השאלה המרכזית הייתה האם הסכם הנאמנות נחתם במרמה או בטעות, ובית המשפט קבע כי התובע הוכיח די הצורך שכך הם פני הדברים. התובע טען כי חתימתו הושגה במרמה על ידי עורך דינו, שייצג אף הוא את הנתבע, וכי הוא חתם על המסמך מבלי להבין את השלכותיו. הנתבע טען כי התובע ידע שהוא חותם על הסכם נאמנות, אך בית המשפט מצא את עדותו סותרת ולא אמינה. בנוסף, עורך דינו של הנאשם, שיכול היה לברר את העניין, לא העיד כיוון שייצג את הנאשם לאורך כל המשפט, דבר שבית המשפט ראה בו פרקטיקה פסולה. אי הצגת ראיה מכרעת זו יוחסה אפוא לנתבע, ונקבע כי חתימת התובע נבעה מטעות והטעיה, והסכם הנאמנות בטל. למרות ההכרעה בסוגיה המרכזית, בית המשפט הרחיק לכת ודן בנקודות נוספות שתמכו בטענת התובע, לרבות הטעיה אקטיבית של עורך דינו של הנתבע והפרת חובת הגילוי. גם השתלשלות האירועים בנוגע לתשלומי המס נמצאה חשודה, דבר המצביע על עדיפות האינטרסים של הנאשם על ידי עורך הדין. פסק הדין קיבל את טענת התובע, הכריז עליו כבעלים של הקרקע והורה למחוק כל הערה המציינת אחרת ממרשם המקרקעין. כמו כן, חויבו הנתבעים לשלם את הוצאות התובע, שהתחלקו ביניהם בהתאם להערכת בית המשפט את אשמתם.