ב"ל 63410-10-15

תקציר

התובעת, שהואשמה במעשים פליליים על ידי מעסיקה ולאחר מכן פוטרה, סבלה ממצוקה נפשית קשה והגישה תביעה לפיצויי פגיעה במוסד לביטוח לאומי הנתבע (המכון) ביום 28.7.2015. ביום 30.8.2015 התייצבה המתלוננת לחקירה מתוכננת בליווי עורך דינה, אך חוקר המכון סירב לנהל את החקירה בנוכחות עורך הדין. התובעת סירבה להיחקר ללא עורך דינה ועזבה. לאחר מכן דחה המכון את תביעת התובעת, בנימוק של חוסר שיתוף פעולה לפי תקנות 6 ו-8 לתקנות הביטוח הלאומי. התובעת עתרה לבית המשפט כדי לחייב את המכון לדון בתביעתה לגופה, בטענה כי זכויותיה נפגעו במהלך החקירה וכי היא עמדה באופן מלא בתקנות. מנגד, טען המכון כי לתובעת לא הייתה זכות לנוכחות עורך דינה במהלך החקירה וכי אי שיתוף הפעולה שלה מצדיק את דחיית תביעתה. בית המשפט מצא כי התובעת לא פעלה בניגוד לתקנות 6 ו-8, כפי שהתייצבה לחקירה כמבוקש. עוד ציין בית המשפט כי המכון לא טען כי התובעת לא המציאה מסמכים רלוונטיים או כי נפלו אי התאמות בהגשותיה. לפיכך, הדחייה האוטומטית של תביעתה הייתה בלתי סבירה ובלתי חוקית. באשר לזכותה של התובעת לנוכחות עורך דינה בחקירה, בית המשפט הכיר בכך שאמנם אין כלל ברור המעניק או אוסר זכות כזו, אך יש לבחון את סירובה של העמותה דרך עדשת הביקורת השיפוטית מטעמי סבירות. בית המשפט הדגיש כי המכון, כרשות ציבורית, כפוף לכללי המשפט המינהלי והצדק הטבעי, הכוללים את החובה לפעול בסבירות ובתום לב. בית המשפט הגיע למסקנה כי החלטת המכון לדחות את תביעת התובע בעילה של חוסר שיתוף פעולה הייתה בלתי סבירה. היא מתחה ביקורת על חוסר הזהירות של המכון בהפעלת שיקול דעתו לדחות תביעות מטעמים זרים לזכאות וציינה כי המכון אימץ מדיניות בלתי עקבית בנוגע להתרת עורכי דין בחקירות. לאור ממצאים אלה, קיבל בית המשפט את תביעת התובע, ביטל את החלטת המכון והורה למכון לשקול מחדש את תביעת התובע לפיצויי פגיעה. כמו כן חויב המכון לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. לשני הצדדים ניתנה זכות ערעור על פסק הדין בתוך 30 יום.