עד"י 2544/06

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת לפסק דינו של בית המשפט הצבאי ביהודה, אשר מצא את המערער אשם בסחר בציוד מלחמה ובהחזקת נשק, קרי רובה קלצ'ניקוב ואקדח, וגזר עליו לאחר מכן 25 חודשי מאסר בפועל ו-10 חודשי מאסר על תנאי. הראיות העיקריות היו הודאתו של המערער והעובדה שכלי הנשק נמצאו מחוץ לביתו. הערעור מערער הן על ההרשעה והן על גזר הדין מכמה טעמים. ראשית, ביחס להרשעה, טענה ההגנה כי היה על בית המשפט להעדיף את עדותו של המערער על פני הודאתו הקודמת, וכי אי חקירתו של עד מפתח, מוחמד אל-ג'ונדי, שתיווך לכאורה בעסקה, מטילה ספק בעניינה של התביעה. עם זאת, השופט דחה טענות אלה, ומצא כי ההודאה עולה בקנה אחד עם ראיות אחרות ועם עדותו של אחיו של המערער. שנית, ההגנה טענה כי למערכת אכיפת החוק הישראלית אין סמכות להתערב בעבירות המבוצעות בשטחים שבאחריות הרשות הפלסטינית, במיוחד כאשר הנשק הוחזק להגנה עצמית בסכסוך משפחתי. השופט חלק על כך, והדגיש את הסכנה הנשקפת מהחזקת נשק לביטחון האזור ואת הצורך להתייחס לכל המקרים של החזקת נשק בלתי חוקי באופן שווה, ללא קשר למניע. השופט גם הבחין בין החזקת נשק מטעמי ביטחון, שהעונש עליה כבד יותר, לבין החזקה מטעמים אחרים. באשר לגזר הדין, התחשב השופט בעברו הנקי של המערער ובנסיבותיו האישיות, אך גם בחומרת רכישת כלי נשק תקניים ובהיעדר הסבר מניח את הדעת לרכישתם. השופט הגיע למסקנה כי עונשו של בית משפט קמא הולם וכי המערער אינו צריך להפיק תועלת מבחירה לערער על האישומים למרות ראיות מכריעות. לפיכך נדחה הערעור במלואו, תוך הדגשת החומרה שבה מתייחסים בתי המשפט לעבירות החזקת נשק, ומפצירה בתושבים להימנע מלקחת את החוק לידיים.