בר"ש 4573/09

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור של בית המשפט המחוזי בירושלים על החלטת בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין בתל אביב. בית הדין הארצי למשמעת הרשיע עורך דין בעבירות הנוגעות להתנהלותו כמשפטן, ובפרט עורר מחאה במסגרת הסדר טיעון בתיק משמעתי אחר, וגזר עליו פסילה לצמיתות. המבקש ערער על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, אך בהמשך משך את ערעורו. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, בנימוק של העונש החמור שהוטל על עורך הדין בשל ההליכים המשמעתיים הקודמים שנקט, התנהלותו בהליך הנוכחי והעיכוב בהצגת גרסתו לאירועים. על פסק דין זה הוגש ערעור נוסף לבית המשפט העליון, במה שהיווה גלגול רביעי של התיק. תוך הכרה בחריגות של הגשת ערעור רביעי, החליט השופט לדון בבקשה, וזאת בשל השפעתם הישירה של פסקי הדין הקודמים על יכולתו של המערער לעסוק במקצועו, ועל התיקים התלויים ועומדים בפניו בפני בית המשפט העליון. השופט הדגיש כי ערעורים לבית המשפט העליון במקרים כאלה צריכים בדרך כלל להיות מוגבלים לשניים, והתווה את ההליך הנכון לערעור על החלטות בית המשפט המחוזי הנוגעות ללשכת עורכי הדין. התיק הועבר לדיון בהרכב יחד עם תיקים נוספים של המערער, והשופטת בחרה שלא להתייחס לטענות המהותיות שבפסק דין זה.