ת"א 15887-04-10

תקציר

תיק בית המשפט סובב סביב תאונת בנייה שהותירה את התובע פצוע קשה. המוסד לביטוח לאומי, ששילם את תגמולי התובע, הגיש תביעה לפיצויים יומיים לפני תום תקופת ההתיישנות. הנתבעים טענו כי ההגשה המאוחרת פגעה ביכולתם להציג ראיות, לרבות עדותו של עד מפתח שהלך לעולמו. עם זאת, בית המשפט קבע כי הנתבעים לא הוכיחו נזק מהותי שנגרם מהשיהוי ולכן לא דחה את התביעה בנימוקים אלה, אם כי הדבר נלקח בחשבון בפסיקת ההוצאות. באשר לאחריות לתאונה, היה על בית המשפט לקבוע מיהו "מבצע הבנייה" המחויב לעמוד בתקנות הבטיחות. נקבע כי הנתבעים 1 ו-3, בעלי הנכס, טרם סיימו את עבודות הבנייה ולכן היו מבצעי הבנייה בעת התאונה. ככאלה, הם היו אחראים לאי מינוי מנהל עבודה ולהפרת הוראות הבטיחות שהובילו לתאונה. הנתבע 1 היה פטור אישית מאחריות. כמו כן נבדק תפקידו של המנוח שמואל הראל, אך בית המשפט לא הצליח להסיק כי שימש כמנהל עבודה מטעם הבעלים בשל עדויות סותרות. מכיוון שלא מונה מנהל עבודה, הבעלים נשאו באחריות האולטימטיבית. גם הנתבעת 4, שהזמינה עבודות מסוימות בנכס, נמצאה רשלנית בכך שלא פיקחה על העבודות שבוצעו מטעמה. עם זאת, מכיוון שהיא לא הייתה מבצעת הבנייה, אחריותה הייתה פחותה מזו של הבעלים. הנתבעים 5 ו-6, אשר התקשרו עם מעסיקו של התובע להתקנת מערכת מיזוג אוויר, נמצאו אחראים אף הם לאי פיקוח על ביצוע עבודות אלה. בית המשפט הטיל אחריות של 15% על נאשמים 5 ו-6, ו-20% כל אחד על נאשמים 3 ו-4. המעסיק, שלא היה צד לתביעה, נמצא אחראי בעיקר, וייחס לו חלק של 35% מהאחריות. למל"ל נפסק מלוא סכום ההטבות ששולמו והיו אמורות להיות משולמות לתובע, אשר הוכר ונוכה בחישוב פיצויי התובע בפשרה קודמת. בנוסף, חויבו הנתבעים לשלם את הוצאות השיפוי של המל"ל, ואילו התובע והנתבע 3 חויבו לשלם הוצאות ושכר טרחת עורך דין לנתבע 7, שכנגדו נדחתה התביעה. פסק הדין התייחס גם להודעות צד ג' שונות, תוך ביטול חלקן וקבלת אחרות על סמך החבויות שנקבעו.