בג"צ 5970/18

תקציר

רשות ההגירה ביקשה לדחות את העתירה על הסף, בטענה שהעותרים אינם שפויים, ושהו בישראל שלא כדין בעת ההליך. עוד טענה הרשות כי העותרים לא ציינו כי בקשתם הוגשה לסוכנות היהודית בעת שהותם מחוץ לארץ, ולכן טענותיהם בדבר שינוי מעמד אינן רלוונטיות. עוד ציינו כי טענת העותרים כי לא קיבלו כל החלטה היא שקרית, שכן העותר מס' 1 אישר קבלת הודעת דוא"ל של הסוכנות היהודית הדוחה את בקשתם. בנוסף, טענה הרשות כי העותרים לא הוכיחו די הצורך את זהותו היהודית של אביו של העותר מס' 1, וכי גם אם היה יהודי, גיור האב אינו תקף על פי הדין העברי. העותרים השיבו כי החלטת הסוכנות הושמטה בתום לב, שכן היא אינה רלוונטית, והסוכנות היהודית הייתה רק "צינור" לבקשה. הם ביקשו להורות לרשות ההגירה להוציא החלטה בכתב או לאפשר להם לטעון את טענותיהם במסמכים הדרושים. עם זאת, בית המשפט מצא כי טענות העותרים אינן תקפות, שכן ההחלטה בבקשתם כבר התקבלה ונמסרה להם, מה שהופך את טענותיהם בדבר שיהוי וחוסר הנמקה למיושנות. זאת ועוד, גם ההפרות הפרוצדורליות להן טענו העותרים לא זכו לתמיכה, שכן הליך הבקשה אליו התייחסו לא חל עליהם. בית המשפט הגיע למסקנה כי העתירה מיצתה את עצמה ודחה אותה, תוך השארת צו הביניים על כנו עד ליום 1.8.2019, מטעמים מעשיים. העותרים שומרים לעצמם את הזכות לערער על ההחלטה לאחר שמיצו את כל הדרכים לדיון בבית המשפט.