תאד"מ 64704-02-24

תקציר

הנתבע חויב להסיר חלק מהפרסומים אודות התובע, אשר נחשבו לשון הרע, על פי הסכם פשרה. לאחר מכן תבע התובע את הנתבע על כך שלא הסיר את הפרסומים לאלתר, וכן על כך שהפרסומים עצמם גרמו נזק לשמו הטוב. השופטת קבעה כי הנתבעת אכן הפרה את הסכם הפשרה בכך שלא מחקה את הפרסומים במהירות מספקת, וכי רק אחד מהפרסומים, מתוך שלושה, מהווה לשון הרע – וגם זה היה ברף הנמוך ביותר. פרסום זה חזר על טענה קודמת לפיה המשחה הטבעית של התובעת הכילה סטרואידים, שלא הוכחה וגרמה לנזק מזערי. שני הפרסומים האחרים נמצאו כהבעת דעה, ולא היוו לשון הרע. השופט גם מצא כי עדותו של התובע לוקה בחוסר אמינות, שכן הוא מסר גרסאות סותרות לאירועים. בנוסף, נמצא כי התובעת הפרה את הסכם הפשרה בכך שהמשיכה לפרסם תוכן שיווקי בלתי מורשה. השופטת החליטה שלא לבטל את הסכם הפשרה, שכן התובע לא טען לפגמים כלשהם בו, ובמקום זאת פסקה לו פיצוי מינימלי של 1,000 שקל בגין הנזק שנבע מההפרה. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, והתיק נסגר עם זכות ערעור כדין.