ת"א 165/97

תקציר

פסק הדין נסוב סביב תביעת פיצויים שהגיש גדעון פרלמן בגין הפקעת אדמתו לצורכי הרחבת כבישים. נקודות המחלוקת המרכזיות הן המועד הקובע להערכת פיצויי הפקעה, גובה הפיצויים והפיצוי בגין הוצאות נוספות. בית המשפט מינה שמאי מקרקעין שיקבע את הפיצוי המגיע לו, והצדדים הסכימו לקבל את החלטתו כסופית. באשר למועד הקובע, קבע בית המשפט כי המועד הרלוונטי לקביעת פיצויי ההפקעה הוא 6.5.93, מועד צו ההפקעה, למרות אישור התכנית מיום 4.8.94. החלטה זו מבוססת על פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), תש"ג-1943, המקנה סמכות לרכוש חזקה במקרקעין מיד עם מתן הצו. לעניין הערכת הפיצויים התקבלה במידה רבה הערכת השמאי, ששקלה את עקרונות השמאות והחוקים הרלוונטיים. בית המשפט הסכים עם גישת השמאי לקביעת שווי הקרקע לפני הפגיעה שנגרמה על ידי התכנית, תוך התחשבות בגורמים כגון תכניות בעלות תוקף סטטוטורי והשפעתן הפוטנציאלית על שווי הקרקע. בית המשפט קיבל גם את מסקנת השמאי כי שווי הקרקע המיועדת לכביש הוא אפס, וכי החיבור אינו תורם לשווי המקרקעין, מה גם שלקרקע היה פוטנציאל לשינוי ייעוד. עם זאת, בית המשפט סטה מחוות דעתו של השמאי בכמה נקודות. בית המשפט קבע כי יש לפצות את הבעלים בגין המבנים המחוברים המצויים על הקרקע המופקעת, גם אלה הטעונים היתר, תוך העברת נטל ההוכחה לרשות המפקיעה להוכיח את חוקיות המבנים. בית המשפט הוסיף גם פיצוי גלובלי של 5% לסכום השומה בגין הוצאות העברה, שכירות ותיווך, וסבר כי הוא מהווה חלק בלתי נפרד מפיצויי ההפקעה. בית המשפט לא פסק פיצוי בגין הוצאות משפט שנגרמו בהליך קודם בבג"ץ, שכן לא מצא לכך בסיס משפטי. עם זאת, נוכח התמהמהות הרשויות המפקיעות בתשלום סכומי הפיצויים שאינם שנויים במחלוקת, הורה להן בית המשפט לפצות את התובע בגין הוצאותיו הרבות, לרבות שכר טרחת עורך דין, שכר טרחת מומחה והוצאות משפט. לבסוף, קבע בית המשפט כי על התובעת לקבל ריבית על הסכומים שישולמו בדולרים, בשיעור שנתי של 11%, החל ממועד הפירעון של כל סכום. סך הפיצויים שנפסקו לפרלמן עמד על 690 אלף דולר, בניכוי מע"מ ובתוספת הפרשי ריבית והצמדה. כמו כן חויבו הנתבעים לשאת בהוצאות המשפט של התובע ובשכר טרחת עורך דין, כאשר האחרון נקבע על סך של 200,000 ₪.