ת"ת 18162-10-20

תקציר

פסק הדין מתווה את סמכותם של בתי המשפט בתיקים אזרחיים בישראל, ובפרט את סמכותם המקומית של בתי המשפט לדון בהתנגדויות הנוגעות לביצוע שטרות ותביעות לסכומים קצובים. פסק הדין מבהיר את התיקונים לתקנות ההוצאה לפועל, המאפשרים כיום לחייבים להגיש התנגדויות בלשכת ההוצאה לפועל בה הוגשה הבקשה להוצאה לפועל, או בלשכה הצמודה לבית המשפט בעל סמכות מקומית. מדובר בשינוי פרוצדורלי, בעוד שהכללים המהותיים לבחינת סמכות מקומית נותרו בתקנות סדר הדין האזרחי. בית המשפט מדגיש כי התנגדויות לסמכות המקומית יש להגיש כבר בהזדמנות הראשונה, ואי עשיית כן עלולה להביא לדחיית ההתנגדות. במקרה הספציפי הנדון, הגיש התובע תביעה על סכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל בפתח תקווה נגד שני נתבעים - חברה ומנהלה - בגין אי תשלום טובין. הנתבעים הגישו התנגדות, שהועברה לבית משפט השלום בפתח תקווה. עם זאת, בשל טעות קולמוס, בטופס ההתנגדות נכתב "לשכת ההוצאה לפועל בנתניה". הדבר יצר בלבול והתיק הועבר לבית משפט השלום בנתניה. בית המשפט קבע כי לבית משפט השלום בפתח תקווה סמכות לדון בתובענה, שכן הנתבעים לא התנגדו כראוי לרשות המקומית, ויש לכבד את בחירת התובע בבית המשפט שכן היא נופלת בגדר הוראות תקנות סדר הדין האזרחי. פסק הדין מתייחס גם לגופו של עניין, וקובע דיון בבקשת רשות להתגונן, שנקבע ליום 13.3.2021. שני הצדדים חלקו באחריות לבלבול השיפוטי, מה שהוביל את השופט לפסוק כי כל צד יישא בהוצאותיו עבור הדיון.