תא"מ 32631-09-20

תקציר

לתובע ולנתבע נגרם נזק לרכבם בתאונה בכביש דו סטרי צר. רכבו של התובע נפגע מאחור מהאוטובוס של הנתבע ושני הצדדים האשימו זה את זה בתאונה. התובע טען כי נהג האוטובוס של הנתבעת נסע במהירות וסטה לנתיבם, ואילו הנתבע טען כי התובע ניסה לעקוף רכב אחר וסטה לנתיב האוטובוס. בית המשפט מצא כי שני הנהגים אשמים במידה מסוימת, אך מאחר שהתובע כבר עצר והמתין למעבר האוטובוס, סביר יותר להניח כי סטייה של הרגע האחרון של נהג האוטובוס גרמה לתאונה. עוד ציין בית המשפט כי רכבו של הנתבע יכול היה לסטות כדי למנוע את ההתנגשות, בעוד שרכבו של התובע לא יכול היה לסטות בשל מכוניות חונות מימין. תקנות 40 ו-41 לתקנות התעבורה מחייבות נהגים לנהוג בזהירות בעת סטייה מנתיב נסיעתם, כדי למנוע הפרעה או סכנה לנהגים אחרים. תקנה 21 מוסיפה ומטילה חובת זהירות על נהגים להתנהג באופן שאינו מפריע למשתמשי הדרך האחרים. התובע העיקרי חויב לשלם לנתבע פיצויים ישירים בסך 3,699 ₪, הוצאות משפט בסך 1,200 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 1,300 ₪. החלטה זו התקבלה על יסוד הימנעותה של התובעת מלהציג קבלה על תיקון הרכב, למרות היותה חברה בע"מ שאמורה להיות בעלת המסמכים המתאימים. בית המשפט הפחית את הפיצויים הנתבעים בכ-30% בשל היעדר קבלות ושקל את טענות הנגד של הנתבע בעת הערכת פסק הבוררות. המזכירות תגבה את יתרת שכר הטרחה ותמסור את פסק הדין לבאי כוח הצדדים.