רע"א 2262/20

תקציר

חברה, אותה נתייחס למבקשת, חויבה לשלם קנס על ידי רשות המסים בגין אי הגשת הצהרה המאשרת את נכונות הדיווח על ניכויי שכר למיטב ידיעתה. הדו"ח, המכונה טופס 0126, הוא דרישה למעסיקים לפי סעיפים 164 ו-166 לפקודת מס הכנסה. רשות המסים טענה כי המבקש לא הגיש את ההצהרה הנדרשת ושלח חמש תזכורות לפני הטלת עיצום כספי. המבקש לא התנגד לסנקציה ורשות המסים המירה אותה בחוב מיידי. רשות המסים הודיעה אז למבקש על כוונתו לעקל חלק מיתרת החזר המע"מ שלו לכיסוי החוב. המבקשים הגישו בתגובה תביעה בדרישה לפיצוי על הנזקים שנגרמו להם, ותיארו את החלטת רשות המסים כבלתי חוקית. בסופו של דבר הסכימה רשות המסים לוותר על הקנס ולהחזיר את הסכום שהוחרם, אך המבקש סירב למשוך את תביעתו. בית משפט השלום דחה את התביעה, והוביל את המבקש לערער לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה אף הוא את הערעור, תוך שהוא מציין את חוסר המעש המכוון של המבקש, שהוביל לקנס, וקבע כי המבקש אשם לחלוטין בנזק שנגרם. לאחר מכן הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, תוך התמקדות בסוגיית חוקיות הפקעת החזר המע"מ על ידי רשות המסים. הבקשה נדחתה, והשופט הגיע למסקנה כי היא אינה מעלה שאלות כלליות בעלות חשיבות מעבר למקרה הנדון, וכי משמעות ממצאי הערכאות הקודמות היא שהמבקש אינו זכאי לפיצוי כלשהו. השופטת הדגישה כי בקשת רשות הערעור במקרה זה תינתן רק בנסיבות חריגות, שלא התקיימו במקרה זה. מאחר שלא התבקשה פעולה נוספת, הורה השופט כי לא ייפסקו הוצאות נגד מי מהצדדים.