עמ"ת 39575-05-26

תקציר

בבית המשפט העליון **עמ"ת 39575-05-26** **לפני:** כבוד השופטת דפנה ברק-ארז **העורר:** פלוני **נגד** **המשיבה:** מדינת ישראל **ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 3.5.2026 במ"ת 3561-01-26 שניתנה על-ידי כבוד השופט מ' אבן חן** **תאריך הישיבה:** ב' סיוון תשפ"ו (18 במאי 2026) **בשם העורר:** עו"ד ג'סיקה קובורסקי **בשם המשיבה:** עו"ד ארז בן ארויה --- **החלטה** **1. מבוא והליכים קודמים:** ההחלטה דנן עוסקת בערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, אשר הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. העורר וארבעה נאשמים נוספים הואשמו בכתב אישום שהוגש ביום 2.1.2026, ותוקן ביום 18.2.2026. כתב האישום מייחס לעורר מעורבות בשני אישומים מתוך חמישה, הכוללים עבירות של סחיטה בצוותא (סעיף 428 בשילוב סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977) וקשירת קשר לפשע (סעיף 499(א)(1) לחוק זה). המעשים הנטענים מתמקדים בגביית כספים ממתלונן, על רקע טענה לחוב כספי. במקביל להגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. המדינה ביססה את בקשתה על ראיות לכאורה (הודעות המתלונן, פריקת טלפונים, הקלטות ועוד), וטענה למסוכנותו של העורר, הן באופן כללי והן כלפי המתלונן. כן הוצג עברו הפלילי של העורר, הכולל הרשעות בעבירות חמורות (שידול לשוד מזוין בחבורה, שוד מזוין בחבורה והדחה בחקירה), בגינן נגזר עליו מאסר בפועל. המדינה טענה לקיום עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (עילת מעצר בשל הרשעות קודמות) וכן עילת מעצר של חשש לשיבוש הליכי משפט מכוח סעיף 21(א)(1)(א) לחוק זה, נוכח אופי עבירת הסחיטה. בית המשפט המחוזי (השופט ד' ארד-אילון) האריך את מעצרו של העורר עד להחלטה אחרת. **2. הליכים בבית המשפט המחוזי – ראיות לכאורה, תסקיר מעצר וקבלת החלטה:** ביום 26.2.2026, העורר טען שאין ראיות לכאורה נגדו וביקש תסקיר מעצר. בית המשפט המחוזי (השופט אבן חן) דחה את הבקשה לתסקיר בשלב זה, בקובעו כי אין מקום להפניה לשירות המבחן טרם הכרעה בקיומן של ראיות לכאורה. ביום 18.3.2026, התקיים דיון בבית המשפט המחוזי. בתחילת הדיון, נקבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעורר. בא-כוח העורר עתר לחלופת מעצר, תוך הדגשת חלקו המצומצם של העורר בכתב האישום (אי קבלת כספים, אי מפגש ישיר עם המתלונן). בא-כוח המדינה עמד על מעצרו מאחורי סורג ובריח. בסיום הדיון, הופנה העורר לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר מעצר. ביום 29.4.2026, הוגש תסקיר מעצר. התסקיר ציין קושי של העורר לקבל אחריות על חלקיו ה"אלימים והעברייניים", והעריך את הסיכון להישנות עבירות דומות כגבוה. לגבי חלופת המעצר בפיקוח אלקטרוני בדירה שכורה ברהט, בפיקוח קרובי משפחה, צוין כי המפקחים יתקשו להציב גבולות ברורים, ולכן חלופה זו אינה מפחיתה את הסיכון. שירות המבחן נמנע מהמלצה להעברה לחלופת מעצר. ביום 3.5.2026, התקיים דיון בבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי התייחס לתסקיר, לאישומים, ולעברו הפלילי של העורר. הודגש כי אין מקום לסטות מהמלצה שלילית של שירות המבחן, והוחלט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. **3. הערר לבית המשפט העליון:** העורר מערער על החלטת בית המשפט המחוזי, וטוען כי: * בית המשפט שגה בדחותו את חלופת המעצר, ולא ייחס משקל מספיק לחלקו המצומצם בכתב האישום ולאופי המעשים. * העובדה שהעורר שוחרר לאחר חקירה ביחס לאישום הראשון, וכלל לא נעצר ביחס לאישום השני, מעידה על כך שהמדינה אינה רואה בו מסוכן. * נפלו פגמים בתסקיר. * בית המשפט לא מיצה את בחינת החלופות האפשריות או קביעת תנאים נוספים. * נאשם אחר בכתב האישום שוחרר לפיקוח אלקטרוני. בדיון בבית המשפט העליון, באת-כוח העורר חזרה על טענותיו, הדגישה את חלקו המצומצם, את ההכרה בהתנהלות לא מיטבית, ואת התאמת החלופה המוצעת. בא-כוח המדינה הדגיש את המסוכנות הטבועה בעבירות סחיטה. בני משפחת העורר הביעו נכונות לתמוך בו. **4. דיון והכרעה:** השופטת דפנה ברק-ארז דחתה את הערר. בפסק הדין הודגשו מספר עקרונות מרכזיים: * **המסוכנות האינהרנטית של עבירות סחיטה:** נקודת המוצא לדיון היא המסוכנות הגלומה בעבירות סחיטה, אשר מעצם טיבן מקשות על אִיוּן הסיכון בכל מעצר שאינו מאחורי סורג ובריח. (מופנית הפניה להלכה הפסוקה, בש"פ 8869/16). * **סטייה מהמלצה שלילית של שירות המבחן:** בית משפט זה הדגיש בעבר כי סטייה מהמלצה שלילית של שירות המבחן תיעשה רק במקרים חריגים, כאשר קיימים טעמים כבדי משקל לכך (מופנית הפניה להלכה הפסוקה, בש"פ 387/21). בנסיבות העניין, לא נמצא טעם לסטות מהמלצת שירות המבחן בשלב זה. * **הבחנה בהחלטה בעניינו של נאשם אחר:** בית המשפט ציין כי ההחלטה בעניינו של נאשם אחר (אליו הפנה העורר) התבססה על המלצה חיובית של שירות המבחן והתרשמות חיובית של בית המשפט מהמפקחים המוצעים. משמעות הדבר היא שלא ניתן להשוות ישירות בין המקרים, שכן המקרים אינם זהים מבחינת התשתית העובדתית וההמלצות הטיפוליות. * **אפשרות לבחינה עתידית:** צוין כי השיקולים שהציג בא-כוח העורר יוכלו להיבחן בהמשך ההליכים, אך בשלב זה, נוכח מכלול הנתונים, לא נמצאה עילה להתערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי. **5. סוף דבר:** לאור האמור, הערר נדחה. **ניתנה היום, י"ח סיוון תשפ"ו (03 יוני 2026).** --- **ניתוח משפטי:** ההחלטה בעמ"ת 39575-05-26 מדגימה מספר עקרונות משפטיים מרכזיים בדיני מעצרים, ובפרט בדיני מעצר עד תום ההליכים: 1. **חזקת המסוכנות בעבירות סחיטה:** בית המשפט העליון מאשרר את התפיסה כי עבירות סחיטה, מעצם טבען, מעלות חשש מובנה למסוכנות, דבר המקשה על שחרור נאשמים בעבירות אלו לחלופות מעצר. התייחסות זו אינה רק לטיב המעשה עצמו (כפייה, איום), אלא גם לסיכון המשפטי-חברתי הכרוך בהן, כגון האפשרות להמשך ביצוע עבירות או פגיעה במתלוננים. השופטת ברק-ארז מסתמכת על הלכה קיימת (בש"פ 8869/16), המחזקת את מעמדה של עילת המסוכנות כעילה משמעותית למעצר, במיוחד כאשר מדובר בעבירות המגלמות איום על שלום הציבור וסדריו. 2. **משקלן של המלצות שירות המבחן:** ההחלטה מדגישה את המשקל הניתן להמלצות שירות המבחן, ובפרט להמלצה שלילית. המערכת המשפטית רואה בשירות המבחן גורם מקצועי בעל מומחיות בהערכת מסוכנות ובהתאמת חלופות מעצר. לפיכך, סטייה מהמלצתו דורשת הצגת טעמים כבדי משקל. ההחלטה מאזכרת פסיקה קודמת (בש"פ 387/21) כדי להדגיש עיקרון זה. הדבר מציב רף גבוה לטענות בדבר פגמים בתסקיר או הצורך בקבלת תנאים נוספים, שכן בית המשפט מצפה תחילה לטיפול מעמיק בתוך המסגרת המקצועית של שירות המבחן. 3. **הבחנה בין מקרים דומים (השוואה לנאשם אחר):** העורר ניסה לערער על החלטת בית המשפט המחוזי באמצעות השוואה למקרה של נאשם אחר בתיק, ששוחרר לחלופת מעצר. בית המשפט העליון דחה השוואה זו, תוך הדגשת ההבדלים המשמעותיים שהובילו להחלטה השונה – במקרה של הנאשם האחר, ההחלטה התבססה על המלצה חיובית של שירות המבחן ועל התרשמות חיובית של בית המשפט מהמפקחים. הדבר ממחיש את העיקרון לפיו השוואה בין מקרים בדיני מעצרים צריכה להתבצע בזהירות רבה, תוך התייחסות למכלול הנסיבות הייחודיות לכל מקרה, ובפרט להערכות המקצועיות של שירות המבחן. 4. **סמכות בית המשפט והיקף השיקול:** השופטת ברק-ארז שומרת על עמדת בית המשפט המחוזי, ומונעת את התערבותה בערר. הדבר משקף את העיקרון של הימנעות מהתערבות יתר של בית המשפט העליון בהחלטות ביניים של בתי משפט קמא, אלא אם קיימת טעות משפטית מהותית או החלטה שאינה סבירה. השיקולים שהועלו על ידי העורר (חלקו המצומצם, שחרורו הקודם) נבחנו, אך לא נמצאו כמצדיקים שינוי ההחלטה בשלב זה. האפשרות לבחינת שיקולים אלו בהמשך הדרך (למשל, במסגרת הדיון בעונש) נותרה פתוחה, אך אינה משפיעה על ההחלטה בשאלת המעצר עד תום ההליכים. **חידושים משפטיים:** ההחלטה עצמה אינה מציגה חידושים משפטיים דרמטיים, אלא משקפת יישום של הלכות קיימות ועיקרון יסוד בדיני מעצרים. החידוש, אם ניתן לכנותו כך, הוא בהדגשה המחודשת של עוצמתם של שיקולי המסוכנות בעבירות סחיטה, ובאיזון בין זכותו של הנאשם לחירות לבין הצורך להגן על שלום הציבור ועל ההליך המשפטי. ההחלטה מחזקת את תפקידם של גורמי הטיפול (שירות המבחן) ואת הסמכות של בית המשפט לדון בהחלטותיהם, תוך שמירה על קו 일관תי בפסיקה.