ע"א 679/82

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעה שהגיש מלון צוקים נגד עיריית נתניה בגין הפרת חוזה. העירייה העניקה ליזמי המלון אופציה לרכוש מגרש בנתניה לבניית מלונאות. נחתם מזכר הבנות, המפרט את התחייבויות שני הצדדים, כולל אישורי תוכניות. אלא שהעירייה התמהמהה ובסופו של דבר לא אישרה את התוכניות, מה שהוביל לתביעת המלון. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המלון ופסק להם מיליון שקל כפיצוי על הזדמנויות אבודות. שני הצדדים ערערו על ההחלטה. העירייה טענה כי התזכיר אינו מחייב וכי היא לא הפרה התחייבויות כלשהן, ואילו המלון טען כי סכום הפיצוי נמוך מדי. השופט א' ברק דחה את ערעור העירייה, ואישר את תוקפו של התזכיר ואת מחויבותה לאישור התכניות. הם פסקו כי העירייה לא עמדה בהתחייבויותיה והורו לה לפצות את המלון. באשר לפיצויים, הסכים השופט ברק עם השימוש שעשה בית המשפט המחוזי בסעיף 13 לחוק החוזים לנזק לא ממוני, אך הבהיר כי הוא אינו חל על נזק ממוני. מכיוון שהנזקים הנתבעים של המלון היו ממוניים, הסעיף לא היה רלוונטי. במקום זאת, קבע השופט כי המלון זכאי לפיצוי בגין נזקים שהעירייה יכלה לצפות בעת החתימה, לרבות הוצאות ודמי יזם. השופט הורה לערכאה הנמוכה יותר לקבוע פיצויים אלה. ערעור העירייה נדחה, וערעור המלון התקבל באופן חלקי, והתיק הועבר לבית המשפט המחוזי לקביעת פיצויים כמפורט להלן.