ת"א 5213/90

תקציר

המקרה סובב סביב נפגע תאונת דרכים שנפטר בבית החולים עקב סיבוכים רפואיים. התובע תבע את בית החולים וצד שלישי בגין רשלנות רפואית והפרת חוזה בגין טיפול לא נאות. הנתבעים טענו כי ייחודה של עילת התביעה, כאמור בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, מגביל את התביעה לחוק זה, ועל כן יש לדחות את התביעה נגדם. בית המשפט הסכים כי התובעים יוכלו לתבוע רק לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, ודחה את הטענה כי עילת התביעה החוזית מופנית כלפי צד אחר. נקבע כי הקשר הסיבתי בין התאונה לבין מותו של המנוח לא נותק ברשלנות רפואית מינורית או חמורה. לפיכך, נדחתה גם התביעה נגד בית החולים, בעילה של רשלנות חמורה בטיפול הרפואי. השופטת פסקה לתובעים פיצויים מהנתבעת מס' 1, שכללו כאב וסבל, הוצאות נסיעה, הוצאות פיזיותרפיה, סיוע צד ג' בבית, הוצאות קבורה ועלות מצבה. סכום הפיצוי חושב באופן שונה עבור כל פריט וכלל ריבית והצמדה. כן חויב הנתבע מס' 1 לשלם 13% מסכומים אלה כשכר טרחת עורך דין. בנוסף, חויבו התובעים לשלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד לנתבעת מס' 2 ולצד ג', בסך 3,500 ₪ כל אחת.