ת"א 2313/00

תקציר

התביעה הוגשה על ידי פרופסור להיסטוריה גרמנית, משה צימרמן, נגד חברת הוצאה לאור ישראלית, ידיעות מדיה בע"מ, שפרסמה שני מאמרים שראיינו אותו במקומונים "ג'רוזלם פוסט" ו"תל אביב". המאמרים, שנכתבו על ידי אביחי נודל, התבססו על כנס שיזם צימרמן במלאת 50 שנה לנפילת הרייך השלישי. הפרסומים עוררו סערה, כאשר ציטטו את צימרמן כמי שערך השוואות שנויות במחלוקת בין מגזרים שונים בחברה הישראלית לבין גופים שונים בגרמניה הנאצית, בהם הנוער ההיטלראי והאס-אס. צימרמן טען כי הציטוטים שפורסמו הם סילוף של דבריו בפועל ודרש פיצויים בגין לשון הרע, הפרת חוזה, רשלנות ועדות שקר פוגענית. עוד טען כי חברת ההוצאה לאורכה הפרה הסכם בכתב להגיש את המאמרים לעיונו ולאישורו לפני פרסומם. השופט פסק לטובת חברת ההוצאה לאור ולא מצא עילת תביעה בגין לשון הרע, רשלנות או עדות שקר. השופט קיבל את הטענה כי קיים הסכם בין צימרמן לבין חברת ההוצאה לאור, וכי החברה הפרה אותו בכך שלא שלחה את הכתבות לעיון. עם זאת, השופט קבע כי הציטוטים שיוחסו לצימרמן אינם מה שאמר בפועל – עובדה שצימרמן עצמו לא חלק עליה – וכי הנזק הפוטנציאלי היה מתרחש גם אם הציטוטים היו מתפרסמים כפי שצימרמן טען. עוד קבעה השופטת כי הכותרות שניתנו לכתבות, ובהן "פרופסור צמרמורת", אינן מהוות לשון הרע, שכן הן נועדו למשוך קוראים ומוגנות על ידי הזכות לחופש ביטוי. בנוסף, השופט ציין כי צימרמן, ביודעו את אופי הפרסומים ואת קהל היעד שלהם, היה מודע לכך שדבריו עלולים להתפרש שלא כהלכה. גם טענתו של צימרמן כי היה משמיט חלקים מהראיון אילו נשלחו הכתבות לעיונו, נדחתה. השופטת הדגישה כי ההסכם רק מחייב את חברת ההוצאה לאור לתקן אי דיוקים בציטוטים, ולא להסיר אותם כליל. לבסוף, השופט קבע כי צימרמן, שהרבה להשמיע אמירות קיצוניות ופרובוקטיביות, לא יכול היה לצפות שאחרים יגיבו לשפתו הבוטה בכפפות של ילדים. צימרמן חויב לשלם לחברת ההוצאה לאור הוצאות בסך 20,000 שקל.