עמ"ת 41479-11-11

תקציר

פסק הדין הוא ביחס לערעור על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון לעצור את המערער, שהיה במעצר בית, עד תום ההליכים המשפטיים. המערער הואשם לצד נאשם נוסף בשורה של עבירות, בהן פריצה לדירה, ניסיון גניבה, היזק בזדון, החזקת אמצעי פריצה וקשירת קשר לביצוע פשע. בערעור נטען כי אין ראיות לכאורה נגד המערער במרבית סעיפי האישום וכי היה על בית המשפט לשקול חלופות מעצר. עם זאת, השופט בחן היטב את תיק החקירה ומצא כי החלטתו של בית משפט קמא בדבר קיומן של ראיות לכאורה הייתה נכונה. עדויות עדי הראייה, דוחות המשטרה ועדותו של המערער עצמו פורטו כולם בתיק החקירה ותמכו בהאשמות. עוד מצא השופט כי בית משפט קמא הפעיל כראוי את שיקול דעתו בקובעו כי המערער אינו מועמד אמין לחלופת מעצר כלשהי, במיוחד נוכח העובדה שהפר את תנאי מעצר הבית בעת ביצוע העבירות האמורות. כן צוינו ההבדלים העיקריים בין שני הנאשמים - שהמערער הפר את מעצר הבית שלו והיה בעל עבר פלילי מכביד יותר - . ככלל, קבע השופט כי החלטת בית משפט קמא הייתה מוצדקת ודחה את הערעור, תוך שהוא מותיר את מעצרו של המערער עד תום ההליכים המשפטיים.