על"ע 1746/98

תקציר

בעניינו של עו"ד ציון מזור, דן בית המשפט העליון בערעורים על העמדתו לדין משמעתי בעקבות הרשעותיו הפליליות. מזור, יליד 1938, הורשע על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים בגניבה בידי מורשה ובהונאה בנסיבות מחמירות בין השנים 1984 ל-1991. בית המשפט המחוזי גזר עליו חמישה חודשי מאסר בפועל, עבודות שירות ומאסר על תנאי, לצד פיצויי חובה ללקוחותיו. לאחר הרשעתו עמד מזור בפני השעיה זמנית מלשכת עורכי הדין, שבוטלה מאוחר יותר על ידי בית הדין הארצי למשמעת. ערעורים הוגשו לבית המשפט העליון, כאשר מזור ביקש לבטל את השעייתו בנימוק של בעיות בריאותיות, והמדינה פעלה להרחקתו לצמיתות בשל חומרת עבירותיו. בית המשפט הכיר בחשיבות ההתנהלות האתית והמקצועית במקצוע עריכת הדין, והדגיש את הנזק שגרמו מעשיו של מזור ללקוחותיו ולקהילה המשפטית. למרות שיקולים קודמים לבריאותו של מזור שהובילו להמתקת עונש המאסר שנגזר עליו, בית המשפט העדיף את האינטרס הציבורי ואת האחריות ובסופו של דבר החליט לקיים את החלטת בית המשפט המחוזי להרחקתו לצמיתות של מזור מלשכת עורכי הדין. החלטה זו הדגישה את חומרת התנהגותו הפסולה ואת השפעתה על אמון הציבור במערכת המשפט.