ת"א 72706-02-19

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לתביעה לפיצויים לפי פקודת הנזיקין, בעקבות מותו של נכה בגיר שנפטר בעת ששהה במתקן המופעל על ידי הנתבעת, מדינת ישראל. אין מחלוקת על אחריותו של הנתבע במקרה זה. פסק הדין של השופט מתמקד בהערכת הנזקים המגיעים לתובעים, שהם עיזבון המנוח ושתי אחיותיו, יורשיו החוקיים. השופט בוחן תחילה את הנזקים הלא ממוניים, הכאב והסבל, ואת אובדן תוחלת החיים של המנוח. בהתחשב בגילו הצעיר בעת מותו (44), בנסיבות שקדמו למותו, במשך ועוצמת סבלו, פסק השופט פיצוי כולל של 450,000 ₪ בגין ראשי נזק אלה. לאחר מכן, השופטת בוחנת את תביעת התובעים לפיצוי בגין אובדן הכנסה, בפרט בנוגע לקצבת שירותים מיוחדים שקיבל המנוח במהלך חייו. השופט מפנה לפסיקה של בית המשפט העליון מהעת האחרונה, הקובעת כי קצבה כזו אינה נחשבת להכנסה, ולכן לא ניתן לפצות אותה כאובדן הכנסה. עם זאת, השופט מציין כי חלק מהפנסיה שקיבל המנוח עשויה הייתה להיות קצבת נכות כללית, שתיאורטית יכולה להיות ניתנת לפיצוי. עם זאת, השופטת פוסקת נגד התובעים בנקודה זו, שכן אין חולק כי הקצבה הייתה ממשיכה להיות משולמת למעון, ואין כל ראיה לכך שהמנוח היה צפוי לעזוב את המעון ולהתגורר עם אחיותיו. השופטת דוחה גם את התביעה בגין כאב וסבל שחוו שתי האחיות, בשל הרחבת התביעה מעבר לתחום ההצהרה המקורית וחוסר הצדקה. האחיות לא הביאו ראיות לתסמינים נפשיים או למחלה, ותביעתן, אף שהיא מובנת, אינה מגיעה לסף החומרה הנדרש לפיצוי. באשר להוצאות קבורה והקמת מצבה, השופט פוסק לתובעים 15,000 ₪, למרות היעדר קבלות או ראיות התומכות בטענותיהם, שכן הפסיקה מאפשרת אומדן בעניינים אלה. לבסוף, השופטת שוקלת בקצרה את בקשת התובעים לפיצויים עונשיים, אך אינה מוצאת כל הצדקה לטענה זו, שכן אין כל ראיה להתנהגות מכוונת או זדונית מצד הנתבע שהובילה למותו של המנוח. לסיכום, השופט מורה לנתבעת לשלם לתובעים סך של 465,000 ₪, בתוספת שכר טרחת עורך דין בשיעור של 23.4% ושכר טרחת פתיחת ההליך. הסכומים ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, או שיצטברו בהם הפרשי ריבית והצמדה כקבוע בחוק.