רע"א 2127/24

תקציר

בית המשפט דחה את בקשת רשות הערעור, בהתבסס על תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, שכן לא הוצגה בה שאלה עקרונית מעבר לאינטרסים האישיים של הצדדים. הבקשה הייתה במידה רבה חזרה על כתב ערעור קודם לבית המשפט המחוזי, אשר עצמו דחה את הערעור ללא תשובה, תוך שמירה על סמכותו לפי תקנה 138(א)(1). פיטורים אלה לא עלו בקנה אחד עם פסק דין שניתן לאחרונה בעניין הריבוע הכחול, שקבע כי לא ניתן להחיל את תקנות 138(א)(1) ו-148(ב) במקביל. עם זאת, בית המשפט המחוזי נימק באופן עצמאי מדוע לערעור אין סיכוי להצליח, ובכך ענה על דרישת ההנמקה התמציתית המתחייבת מפרשת הריבוע הכחול. העותרת טענה כי זכויותיה הפרוצדורליות נפגעו, אך בית המשפט מצא כי התקנה דווקא היטיבה עם כל הצדדים בכך שמנעה עלויות ועיכובים מיותרים. הכלל משרת את האינטרס הציבורי באמצעות ייעול הליכים, העולה בקנה אחד עם עקרונות היעילות. למרות החששות מפני דחייה סתמית אפשרית של ערעורים, בית המשפט הדגיש כי די בהצדקה קצרה ועצמאית כדי להבטיח שערעורים לא יידחו באופן שרירותי. משכך, נדחה ערעורה של העותרת ללא צו הוצאות, דבר התומך עוד יותר ביעילות ובניתוח הכלכלי העומדים בבסיס התקנות.