ת"א 2076/00

תקציר

התובעים, ארבעה קרובי משפחה, טוענים לבעלות על קרקע לא מוסדרת מעבר לקו הירוק בח'ירבת מסמר על סמך ייפוי כוח משנת 1951. הקרקע רשומה בחלקה במינהלת בית אל, והנתבעים טוענים כי רכשו את הקרקע מהבעלים הקודמים בתום לב ורשמו אותה על שמם. המחלוקת העיקרית היא האם תביעת התובעים התיישנה. השופט פוסק לטובת הנאשמים. טענת הבעלות של התובעים נדחית מחמת התיישנות שכן חלפו למעלה מ-15 שנה מאז קמה עילת התביעה, והתובעים ידעו על הסכסוך ומכירת הקרקע לנתבעים כבר לפני עשרות שנים. עוד מציינת השופטת כי די באיחור ניכר של התובעים בהגשת התביעה (כארבעה עשורים) כדי לדחותה, והתובעים לא הביאו ראיות מספיקות לתרמית מצד הנתבעים כדי לעקוף את תקופת ההתיישנות. יתר על כן, השופטת מדגישה כי הדין החל, לרבות חוק ההתיישנות, במקרה זה הוא הדין הישראלי ולא הירדני כפי שנטען על ידי התובעים, שכן הקרקע נמצאת בשטח בשליטה ישראלית והדין המהותי של ישראל והדין העות'מאני רלוונטיים יותר מהדין הירדני במקרה זה. התובעים חויבו לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין.