ע"א 3992/23

תקציר

פסק דין זה סובב סביב סכסוך משפטי מורכב הנוגע לחברה בהליכי פירוק ומכירת דירה לבתו של אחד מבעלי המניות בחברה. לתיק היסטוריה ארוכה, החל מהעברת מניות בחברה ומותו לאחר מכן של אחד מבעלי המניות, מה שהוביל להליכי פשיטת רגל ומינוי מנהלים מיוחדים. המחלוקת המרכזית נסובה סביב ההסכם למכירת דירה ברחוב אברבנאל 33 בתל אביב, שהמנהלים המיוחדים ראו בו חוזה למראית עין שנועד להבריח נכסים מנושי החברה. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו פסק לטובת המנהלים המיוחדים, ביטל את ההסכם והורה למבקשים - בתו של בעל המניות ובעלה - לשלם לקרן הפירוק הוצאות בסך 50 אלף שקל. המבקשים, שלא היו צדדים רשמיים להליך אך חויבו בכל זאת בהוצאות, ערערו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ובמקביל ביקשו עיכוב ביצוע לעניין רכיב ההוצאות בפסק הדין. הטענה העיקרית שהועלתה על ידי המבקשים היא כי תקנה 151 לתקנות סדר הדין האזרחי אוסרת על גביית הוצאות ממי שלא היה צד להליך. עוד נטען, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם, שכן תשלום ההוצאות יגרום להם לקשיים כלכליים, במיוחד נוכח הערבות הנדרשת בסך 35,000 ₪ להבטחת הוצאות המשיבים בערעור. המשיבים, לרבות המנהלים המיוחדים והכונס הרשמי, טענו מנגד כי המבקשים אכן היו "בעלי דין מהותיים" וכי סיכויי הצלחתם בערעור קלושים. הם הדגישו כי בעלה של המבקשת היה הכוח המניע מאחורי ההסכם ואין לאפשר לו ליהנות מטענתו כי לא היה צד להליך. השופטת ד' בר-אור מבית המשפט העליון, לאחר ששקלה את הבקשה ואת התגובות, פסקה לטובת המבקשים, וקיבלה את בקשתם לעיכוב ביצוע רכיב ההוצאות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי עד להכרעה בערעור. פסק הדין התבסס על הרושם כי קיים בסיס לכאורה לטענות המבקשים, לצד הנטל הכלכלי שתשלום ההוצאות יטיל עליהם, במיוחד לאור העובדה שיכולתה של קופת הפירוק לנצל את הכספים מוגבלת בשלב זה. מאזן הנוחות, אם כן, נטה לטובת המבקשים. בית המשפט העליון הורה למשיבים לשאת בהוצאות המבקשים בסך של 4,000 ₪, כאשר כל משיב ישלם 2,000 ₪.