ד"נ 15/64

תקציר

פרשת חנה פיקסמן-נבנצל נ' שמן בע"מ וחיה נבנצל-זילבר (ע"א 152/57) נסובה סביב הסכם פנסיוני בין זאב נבנצל לבין שמן בע"מ. עם פרישתו הבטיח נבנצל פנסיה מהחברה, עם סעיף הקובע כי במקרה של מותו, אלמנתו תקבל פנסיה חדשה בשיעור של 60% משלו. לאחר מותו של נבנצל טענו שתי נשים, הניה פיקסמן-נבנצל וחיה נבנצל-זילבר, שהן אלמנתו ודרשו את הפנסיה מחברת שמן. החברה, שלא רצתה לערער על התביעה, ביקשה את התערבות בית המשפט כדי לקבוע מי הנמען החוקי. בית המשפט בחן את נסיבות יצירת ההסכם ומצא כי המונח "אלמנה" טומן בחובו עמימות סמויה, שכן הוא יכול להתייחס לפיקסמן-נבנצל או לנבנצל-זילבר. בבואו לפרש את הכוונה העומדת מאחורי ההסכם, הכיר בית המשפט בכך שהמשמעות הרגילה של "אלמנה" היא אישה חוקית בעת מות בעלה. עם זאת, נקבע גם כי נבנצל התייחס לנבנצל-זילבר כאל אשתו, למרות שלא היה נשוי כדין. בהסתמך על ראיות חיצוניות, לרבות מכתב שכתב נבנצל עצמו, קבע בית המשפט כי המונח "אלמנה" בהסכם התייחס באופן ספציפי לנבנזל-זילבר. בעקבות זאת נדחה ערעורה של פיקסמן-נבנצל, הרעיה החוקית, והיא חויבה לשלם מאתיים וחמישים לירות הוצאות לנבנצל-זילבר.