ע"א 650/88

תקציר

התיק סובב סביב פירוק עסק והעדיפות להסדר חוב. המערערת, יריב, רכשה את נכסי המשיבה, אספקה, לרבות זכויות דיירות מוגנות, באמצעות חוזה שאושר על ידי בית המשפט. עם זאת, בעלי הדירות סירבו להכיר ביריב כשוכר והמשיכו לקבל דמי שכירות וארנונה מחברת אספקה. בינתיים גם יריב נכנס לפירוק. בית המשפט המחוזי פסק לטובת ההיצע, והכיר בזכותם לעדיפות בתשלומי שכר דירה ומסים. בית המשפט העליון, בפסק דין פה אחד, הפך את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. השופטים קבעו כי דיני הקדימות חלים על החייב בפועל ולא על המשלם, ומאחר שתשלומיו של ספק לא העבירו להם את החוב, הם אינם זכאים לעדיפות. בית המשפט פירש את חוק הקדימות בצמצום, והדגיש כי נכסי חברות בפירוק יחולקו באופן שוויוני. באשר לארנונה, קבעו השופטים כי מדובר באחריות השוכר, במקרה זה אספקה, בהתבסס על העיקרון לפיו המס מוטל על האדם בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס. משכך, קיבל בית המשפט העליון את ערעורו של יריב, בקובעו כי יש להתייחס לתשלומי האספקה בגין דמי שכירות ומיסים כאל תשלומי נושה רגיל בפירוק יריב. אספקה חויבה לשלם ליריב שכר טרחת עורך דין בסך 4,000 דולר.