ע"פ 89/81

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת לערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לאשר את הרשעתו של המערער במשיכת מספר שיקים ללא כיסוי, וכתוצאה מכך נגזר עליו מאסר על תנאי. עיקר המחלוקת נסובה סביב פרשנותו ויישומו של סעיף 56(א) לחוק העונשין, המקנה לבית המשפט סמכות להאריך את תקופת המבחן בנסיבות מסוימות. המערער טען כי יש לראות בעבירות הנוכחיות ככישלון חד פעמי, ובכך לאפשר לבית המשפט להאריך את תקופת המבחן. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את הערעור, והסכים עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בפסק הדין הובהר כי הוראת ההארכה נועדה לתת לעבריינים הזדמנות שנייה, אך היא אינה חלה כאשר נבוצעת יותר מעבירה אחת במהלך תקופת המבחן. מאחר שהתנהלותו של המערער כללה שבע משיכות שיקים שונות על פני תקופה של ארבעה חודשים, שכל אחת מהן מהווה עבירה נפרדת, הגיע בית המשפט למסקנה כי אין באפשרותו להאריך את תקופת המבחן. במקום זאת, הוטל עונש המאסר המקורי. השופט מ' אלון, יחד עם השופט יהודה כהן והשופט י' שילה, הדגישו כי אמנם מדובר בעבירות נפרדות מבחינה טכנית, אך הן נובעות מדחף פלילי אחד, ועל כן פסק דינו של בית המשפט המחוזי התקבל.