סע"ש 26302-10-21

תקציר

התובע, עובד, תבע את מעסיקו על שכר והטבות שלא שולמו. התובעת עבדה אצל הנתבעת מינואר 2019 ועד ספטמבר 2020. הנתבעים טענו כי התובע הועסק על ידי חברה ולא על ידם ישירות. בית המשפט הסכים כי התובע הועסק על ידי החברה בלבד. עם זאת, השופט פסק לטובת טענת התובע כי בעל החברה, יניב, היה מעסיקו הישיר על פי דוקטרינת הרמת המסך. בית הדין קיבל את טענת התובע כי העסקתו החלה בינואר 2019 משום שהנתבעים לא הביאו כל ראיה לסתור זאת ונטל ההוכחה מוטל עליהם. עוד הסכימה השופטת כי שכרה של התובעת עמד על 42 ₪ לשעה משום שהנתבעים לא הגישו כל ראיה בנוגע לתנאי העסקתה וגרסת התובעת נתמכה בדו"חות נוכחות. לתובעת נפסקו 5,000 ₪ בגין פיטורים שלא כדין, 6,048 ₪ בגין הודעה מוקדמת ו-7,700 ₪ בגין פיצויי פיטורים. השופטת קבעה כי השעות הנוספות של התובע לא שולמו ופסקה לו 23,001 ₪. כמו כן התקבלו תביעותיה של התובעת לתשלומי פנסיה, פדיון חופשות, דמי הבראה, דמי חגים והוצאות נסיעה, והנתבע חויב לשלם לתובע סכומים שונים בגין הטבות אלה. מנגד, השופטת דחתה את תביעת התובע לפיצויים לפי חוק הגנת השכר, משום שהדיווחים הכוזבים על התשלומים נעשו לכאורה על ידי המדינה ולא על ידי המעסיק. בסך הכל חויבה הנתבעת לשלם לתובע סך של 67,213 ₪ בתוך 30 יום, כולל הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה. התביעה נגד יניב נדחתה. כמו כן חויבה הנתבעת לשלם לתובע הוצאות בסך 6,500 ₪. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על ההחלטה לבית הדין הארצי לעבודה.