תלה"מ 9032-01-24

תקציר

פסק הדין נסוב סביב בקשה למזונות ילדים זמניים במסגרת סכסוך בין הצדדים המעורבים. המשיב אינו אביו הביולוגי של הילד ואינו רשום ככזה, אך הוא טוען לאבהות והסכים ועודד את אימוץ הילד במהלך הקשר ביניהם. בית המשפט העליון קבע בעבר כי לא ניתן לחייב בן זוג במזונות ילדיו של הידוע בציבור שלו לפי חוק המזונות. עם זאת, בית המשפט ציין גם כי היעדר חיוב לפי חוק המזונות אין משמעותו בהכרח פטור מוחלט מתשלום מזונות, מה שמשאיר מקום למשתמע מהסכמה. לכאורה הראיות מצביעות על כך שהמשיב הסכים במשתמע להיות אביו של הילד ותמך בו כלכלית במהלך הליך האימוץ וחייהם המשותפים. פסק הדין מכיר בטענת המשיב לניכור הורי, אך סבור כי מוקדם מדי לפטור אותו מחובת מזונות בשל ההליך הטיפולי המתמשך שמטרתו לחזק את הקשר בין המשיב לילד. בית המשפט הכיר בהכנסותיה של האם המבקשת, בהכנסותיו הפוטנציאליות של האב המשיב ובצרכיו החיוניים של הילד, והורה לאב לשלם 1,300 ₪ לחודש כמזונות זמניים, בנוסף למחצית הוצאות החינוך וההוצאות הרפואיות החריגות של הילד. התחזוקה תחל מיום הגשת הבקשה למזונות זמניים. ההחלטה קובעת גם את הצמדת המזונות למדד המחירים לצרכן ומפרטת את מועדי התשלום וההשלכות של עיכוב בתשלומים. כמו כן, בית הדין מזמין את הצדדים להביע את עמדותיהם בנוגע להמשך ההליכים בתוך 14 יום. ככלל, פסק דין זה מאפשר לחייב מזונות מחוץ לדין האישי או הדתי, על בסיס הסכמה מכללא, וקובע מסגרת לצווי מזונות זמניים בהמתנה לפסק הדין הסופי.