צ"א 71503-01-18

תקציר

המדינה ביקשה סעד זמני לפי חוק איסור הלבנת הון נגד שלושה משיבים: אדם בן-מיכאל, שמחה בן-מיכאל ואבנר כהן, עד לנקיטת הליך פלילי נגדם. המשיבים הואשמו בארגון הימורים בלתי חוקיים, עבירות מס והלבנת הון, לרבות רכישת נדל"ן בתמורה לעבירות אלה. בית המשפט בחן האם קיימות ראיות מספיקות לכאורה כדי לתמוך באישומים והאם הסעד הזמני המבוקש הוא מידתי. באשר לאישומי ההימורים, הראיות הראו כי אדם בן-מיכאל הפעיל עסק הימורים בלתי חוקי, הן במישרין והן באמצעות סוכנים. היקף ההימורים חושב על בסיס מיצוי מטלפונים ניידים של מהמרים ועדויותיהם, בסך כולל של למעלה מ-34 מיליון שקל. בית המשפט קיבל את שיטת החישוב של המדינה ומצא די ראיות לכאורה נגד בן מיכאל. לגבי עבירות המס, הראיות הצביעו על פערים בין הכנסתו המדווחת של בן מיכאל לבין ההכנסות בפועל שהופקדו בחשבונות בנק, מה שתומך בסעיפי האישום. באשר להלבנת הון, מהראיות עולה כי בן מיכאל רכש שתי דירות באשקלון ורשם אותן על שם קרובי משפחה. בית המשפט מצא ראיות לכאורה לכך שהדירות נרכשו בתמורה מעבירות ההימורים וכי שמחה בן-מיכאל ואבנר כהן היו מעורבים בעסקאות להסוואת מקור הכספים. בית המשפט קיבל גם את טענת המדינה כי ערבוב כספים לגיטימיים עם הכנסות מפשע מהווה הלבנת הון. בית המשפט בחן את פוטנציאל החילוט והמידתיות של הסעד הזמני המבוקש. נמצא כי שווי הנכסים המבוקשים לחילוט זמני נמוך משמעותית מהיקף העבירות הנטענות. לפיכך, הבקשה לסעד זמני התקבלה, למעט דמי השכירות מאחת הדירות, שכן משפחתו של בן מיכאל הייתה תלויה בה לצורכי מחיה סבירים. בנוסף, אחד משני כלי הרכב שנתפסו שוחרר לבן מיכאל, בכפוף לתנאים מסוימים, כדי להבטיח למשפחה אמצעי פרנסה סבירים.